לחצות את הנהר

"...באותו בוקר דווקא לא כל כך רציתי לצאת. כלל לא רציתי לצאת אותו בוקר. אך צריך היה."ילד בן שמונה בעיר קובנה שבליטא נקלע למערבולת המלחמה שפרצה בבוקר ה-22 ביוני 1941. המספר - כמבוגר - מגולל את חוויותיו ותלאותיו, מן הזווית המיוחדת - והנדירה - של ילד חד עין, במסלול מצוקות הגטו והמסתור, מציאות סהרורית בה התערבבו זה בזה אימי אקציות ושירי גטו, חרדה אינסופית וילדות של יום יום.הימלטות דרך הנהר, בדידות במחבוא אצל ליטאים, המתנה חסרת תוחלת לשיבתן של אם ואחות, נדודים לרוחב אירופה עד למיפגש לא-יאומן עם האב בדרך לארץ-ישראל, באביב 1946.המספר האמן מתמודד עם סיוטי היזכרות, השתיקה הממושכת, האסוציאציות המציקות תמיד - הצל הארוך בן חמישים השנה."...השואה היא בור אפל ללא תחתית, שאינו פוסק מלהעלות כמו לבה רותחת עדויות וספורים המרחיבים את התובנה והרגישות האנושית באשר היא. כאשר ניתנת עדות כזו בכישרון ספרותי כה מובהק כמו זה שמגלה שלום אילתי בספרו לחצות את הנהר, וכאשר היכולת האמנותית מנווטת בהצלחה סיפור כה מורכב, נוצרת אותה הזדהות נכונה שבה הסיפור ישלו׳ הופך לסיפור ׳שלנו׳." - "...קראתי את , וכמה פעמים הספר הזה חדר אל תוך שנתי בלילה והביא אלי את האימה ואת כליון-הנפש ההם: כאילו לקחת אותי לשם. הרבה הרבה רגעים בספר הזה, בהם גם ׳מובלעת׳ אידיאליות בתוך הזוועה נחרתים חזק ועמוק. דווקא משום שאינך מרים את קול-המספר שלך כמעט אף פעם, ואינך מוותר לנו על פרטים, ׳תמונות׳, רסיסי-זכרון. כתבת ספר פולח. כמה מעט אנו יודעים על הניצולים — וכמה שטוחה ובאנלית היא ידיעתנו; הלוואי ולספרך זה יהיו קוראים לפחות כמניין הנרצחים: שיידעו. אצלנו וגם אצלם."-