אמא ברחה מהר יותר

פגשתי בניצולת שואה, והיא שסיפרה לי את סיפור חייה המדהים. היא הייתה בת אחת עשרה כשברחה בעזרת אמה מתחת לגדר הגטו והתחבאה במשך שנתיים בלול תרנגולות. אביה נרצח, אמה ודודתה ניצלו מהתופת. בתום המלחמה עברה לחיות במנזר, עזבה אותו לאחר שהגיעו לשם חיילים גרמנים שהסתתרו מפני רודפיהם, הפליגה לאמריקה ומשם הגיעה לארץ. באחד הימים שמעה את בנה בן השש מספר לחבריו: "פעם אחת היה איש רשע שקראו לו היטלר, והוא רדף אחרי אמא שלי, אבל הוא לא הצליח לתפוש אותה, כי היא רצה מהר יותר..." די היה בחלק זעיר זה מסיפור חייה המרתק כדי להצית את דמיוני ולשזור סיפור זה. כמו כן, היכרותי עם נפגעי נפש הביאה אותי לכתוב על הנעשה בבית חולים פסיכיאטרי, על השבר הנפשי ועל ההחלמה. מלבד פרטים אלה, כל הפרטים האחרים הם פרי דמיוני, ומהם משתקפת מהות החיים על אכזריותם, עליבותם, גדולתם ותפארתם. הספר עוסק בתחושות אנוש – סבל, בדידות, הישרדות, חמלה, גורל, אהבה ותשוקה, וחולש על מאורעות שהיו מנת חלקם של רבים – הגירה וקליטה, שפיות ושיגעון, החלמה ותקווה.