הילד שכמעט הציל את אמו

"ברוכים הבאים לגבעתיים עירי, שאני מנסה לשכוח, וחוזר אליה כנגד רצוני. כאן הייתה עומדת חנות ירקות, או סניף של ארגון חשאי, שממנו ירו טילים זעירים על אמי. פה היא הכריחה אותי לשמוע סיפור נוראי".הוא סיפור ניסיונו של המחבר להתמודד עם פציעה שהוא נושא עמו, מן השנים בילדותו שבהן חי לבדו עם אמו, שמחלת הנפש שלה הלכה והחמירה, כשהמחבר נע בין הזדהות עמה, פחד ממנה, ומאמץ רב שנים למלט את נפשו: “הלכתי לשחרר את עצמי וחיפשתי את כל מקומות מאסרי.“ הסיפור הוא תיעוד מסע נוגע ללב, האוחז בקורא ונקרא בנשימה עצורה. בכתיבה רבת עוצמה הוא מתאר מפגש שנדמה כי אין הנפש יכולה להכיל עם אֵם שלא ראתה, לא שמעה, ולא היה בעיניה רמז לקיום בנה. הילד הנושא את העולם על כתפיו לא ימצא בו מקום להניח את ראשו, עד שיאמר דבר שאין איש יכול לשמעו, וימצא רשות להציל רק אחד מסדום, את עצמו.