אימא של ליאו

מתבוננת על דרכו האמיצה של הילד האהוב והיקר שלה, אשר נולד כבת ומבין שהוא כלוא בגוף שאינו מותאם לו. בדרך של ליאו לקבלה עצמית ואותנטית, אימו נחשפת לכאב הדיספוריה המגדרית שלו, ומתלבטת אם היא יכולה לפנות מקום לקושי האישי שלה ולתמורות שחלות בתא המשפחתי.  ההורים של ליאו, כמו הורים אחרים שמלווים את ילדיהם בתהליכי התאמה מגדרית, חווים אבל לצד הרצון להגיע לקבלה. ובכל זאת, מתעורר צורך להסתיר או להתבייש בתחושות האלו. הסיפור על אימא של ליאו מראה כי דווקא כאשר מפנים מקום לספקות, לכאב, לבלבול ולהיסוס, דווקא מתוך המעגליות ומתוך הריקוד קדימה ואחורה בתהליך – מתאפשרת תנועה לעבר מטרה משותפת אחת – לאפשר לילדים שלנו לחיות חיים שלמים ומלאים, עם הורים שמשמרים את תפקידם במלוא מובן המילה, בצורה שלמה ורציפה. הסיפור מציע הצצה מרגשת לעולמה של משפחה בקהילת הלהט"ב, אולם נושאיו חוצי גבולות: התבגרות, חוסן, אומץ להיות מי שאתה ואהבה עצומה ללא תנאי.