יש אי שם

עכו, העיר בה גדלתי, היא עיר שההיסטוריה מחבקת את אבניה ומנהרותיה. בעיר הזו בבית שיכון קטן וצנוע עם חלון שממנו אפשר היה להשקיף ולראות פיסת שמיים ורצועת חוף ים כחולה, התגוררו הסבים שלי. בארון הוויטרינה בסלון ביתם נחו תמונות בשחור-לבן, ששוליהן דהו בחלוף הזמן. כל אחת מהתמונות נושאת פנים ושמות ובעיקר זיכרונות.סיפורה של משפחתי שהתגוררה בטשרנוביץ', בירת מחוז בוקובינה, הוא סיפורה של משפחה יהודית אחת מיני רבבות, שנאבקה על חייה, חלקה נגדע וחלקה ממשיך וזוכר. אני מקדישה ספר זה למי שסיפורם גווע עימם ולבני משפחתי שמצבתם היא מילים אלו, למי שבזכותם קמה ומתקיימת הארץ הזו שהיא ביתנו הלאומי, מתוך הגשמה, עשייה ואמונה מלאה בצורך להמשיך ולבסס בה את עתידנו.ממליצים:-  הסיפור המשפחתי אותו מספרת ליאת, הוא סיפורו של העם היהודי משואה לתקומה. הסיפור מרתק, מרגש וכתוב בכישרון רטורי יוצא דופן, ההיסטוריה עטופה ברגישות ואהבה ! הספר מומלץ בחום ואף חובה לקריאה למען הדורות הבאים., מומחה להיסטוריה סובייטית- זהו ספר מרתק וחשוב מאוד. דרך הפריזמה של סיפור משפחתי שובה לב המתאר באופן ציורי אך מדויק את חווית היהודים שנותרו בשטחי הכיבוש הנאצי בברית המועצות ופעלו למען הישרדותם האישית וכדי לנקום את מות יקיריהם, הן בכוחות עצמם והן בשורות הצבא, המחתרות, הפרטיזנים והמודיעין של הסובייטים., מנהלת משלחות פולין במשרד החינוך- הספר מומלץ ומרגש ביותר. הסופרת הצליחה להעביר לנו את עוצמת המשפחה, את האהבה, את מסירות הנפש ובעיקר את הבית שהיה בעבר, בהווה ואת הערכים אותה קיבלה לעתיד., תושבת היישוב גילון במועצה אזורית משגב, סגנית מנהלת מחוז חיפה והעמקים בחברה למתנ"סים, דור שלישי לניצולי שואה. ליאת מספרת את סיפור משפחתה, סיפור של כאב עמוק, אומץ, תושייה ואהבה גדולה במשך 23 שנה ברחבי הארץ: במתנ"סים, בסיסי צה"ל, ארגונים שונים ומפגשי זיכרון בסלון, המפגשים זכו להדים ושבחים רבים.