במרחק נגיעה

מי צריך מילים כשיש קצב ושמחה?לא נעלמתי.אני נפרד, אבל אני לא הולך.אני פשוט הופך למשהו אחר, לשקט שבתוך המוזיקה, לחיבוק שמופיע בלי גוף, לגעגוע שמחזיק אתכם ומנגן.הסיפור שלי התחיל עשרים וארבע שנים לפני שנגדע. אומנם חייתי בקושי עשרים וארבע שנים, אבל היו אלה שנים טובות, שנים שבהן ידעתי אהבה, עשייה, משפחה שחולקת את אותו דם ואחת נוספת שבה בחרתי. נהניתי ממנת החיים הזאת בכל דרך אפשרית. עשיתי מוזיקה, התאהבתי בחיים ופאקינג חייתי אותם, וכן... גם היו לי חלומות, והלוואי שהייתי מקבל עוד קצת זמן כדי להגשים אותם, אבל אלה החיים. לפעמים מפספסים את החלום ממש במרחק נגיעה. רגע לפני שאתם מתחילים לקרוא את הספר, תמזגו לכם יין טוב, ויסקי או ייגר (זה מה שאני הייתי עושה), והדמעות היחידות שאני מרשה לכם להזיל יהיו אלה שייפרצו בזכות הצחוק. יאללה... לכו לקרוא.