הליקון 144 - מה שעושה אותנו עצובים, נשאר איתנו

זהו גיליון חגיגי לציון מאה שנים להולדת המשורר יהודה עמיחי (2000-1924), חתן פרס ישראל. עמיחי אהב שירה שנכתבת מתוך הנאה שבעשייה, לא במאמץ ובכפייה, והאמין שהיותו משורר מסייע לו לא רק להתגבר על קשייו אלא גם להציע נחמה ולסייע לאחרים.משוררות ומשוררים פגשו בגיליון זה בעמיחי ביצירותיהם החדשות. ביניהם, מאיה בז'רנו נזכרה בחום שעלה מנוכחותו הממשית, אלמוג בֶּהַר המשיך את המטאפוריקה הטראגית של שירת המלחמה לעמיחי, ולי ממן הציעה שימוש אחר בצירופים מוכרים משירת עמיחי.בין כותבי המאמרים, פרופ' חנה קרונפלד המבקשת לשים זרקור על מהפכנותה של שירת עמיחי, שלמרות שהיתה פשוטה ואהובה על קהל רחב הביעה ביקורת על תפיסות העולם השולטות בזמנה; ד”ר רוביק רוזנטל מציג את הצד העשיר והדחוס של לשונו, ושחר־מריו מרדכי מעיד על יחסי קִרבה וריחוק עם שירתו של עמיחי. בגיליון שזוּרה תערוכה ייחודית מיצירתו החזותית של האמן גבי זלצמן, שמציג דיאלוג בין שני מדיומים עם ציורי הלשון של עמיחי.