מקום בו העור הופך עיניים

אַל תִּתְנַכְּרִי. תְּנִישָׁהוּת לַכְּאֵב לִפְצֹעַהַכִּירִי נָאהֲרֵי חוֹתָמוֹלְמִי הַפְּתִיל הַבּוֹעֵר מַהֵר מְמָאֵן לִכְלוֹתמנְיִ אֶת מֵתַיךְִאַל תִּמְנְעִי עַצְמֵךְ מִן הַטּוֹבהסַכְּיִתִיאֱלֹהִים הַסִּפּוּר הֲכִי קָרוֹב לְנֶחָמָה שֶׁנּוּכַל לְסַפֵּרנֶחָמָה הִיא הַסִּפּוּר הֲכִי קָרוֹב לֶאֱלֹהִים שֶׁנּוּכַל לִשְׁמֹעַ, כשמו, הוא ספר ער. כל רחש התרחשות נרשמת בו, ושטחי המחיה שלו רחבים ורבים. זהו קובץ מקיף חוץ ופנים, בית וארץ, אדמה ושמים,  שיריו בוקעים מתוך הוויה רגישה ופקוחה, שכל החושים נענים לה. דמות הדוברת משוטטת בעולם ורואה. היא רואה מאד,  כמעט על כורחה היא רואה. בבית, בחוץ, בעבודה, בגן השעשועים, במרחב הפרטי ביותר, וברשות הרבים הרחבה ביותר, וכל מה שבא בעיניה נעשה חומר-שירה. לעיתים זו שירה המבקשת לאחוז בפיסת הווה, לתבוע בתוכה, לפרק אותה ולהרכיב , ולעיתים היא דווקא נוצרת מתוך תנועה, אחורה וקדימה, בין זכרונות ותקוות. כמו בספרה הראשון, גם ב"מקום בו העור הופך עינים" כותבת אבישג עמית שפירא שירה עשירה, משוכללת, בוראת מלים וצירופים מתוך היכרות אינטימית מאד עם העברית. שפת השירים סמיכה ועשירה והיא בוקעת מתוכם בתנופה, נושאת בתוכה את מה שראו העינים, את מה שספג העור. , ילידת 1986, מתגוררת בנופי פרת עם משפחתה. ספר הביכורים שלה ראה אור בהוצאת פרדס ב-2020.