חשש לקרה במקומות המועדים

הקול של אמין בפשטותו ובישירותו. השירים מביעים השתוקקות לאהבה בצד פחדים מפני ניכור ואכזבה. נופיה של ירושלים כמו מלווים את הספר ואת השירים. גם אם הטופוגרפיה של ירושלים לא נזכרת בכל שיר, השירים מתכתבים אִתה. ירושלים היא הנוכחות הרוחנית המנוגדת לתל אביב. בדו־שיח עם התל אביבית הוא כותב:אֲנִי בְּרוּחוֹת חֹרֶףוְהִיא בְּרוּחוֹת חוֹף.אֲנִי בְּבָתֵּי אֶבֶןוְהִיא בְּעוֹלָם הַבָּאוּהָאוּס.הִיא מְדַבֶּרֶת בִּשְׂפַת הַחוֹלוְאֵינֶנִּי מַצְלִיחַ לְתַרְגֵּם אֶת דְּבָרֶיהָלִשְׂפַת קֹדֶשׁ.הכתיבה של אבי דבש אינה מותירה את הקורא מנוכּר ואדיש. הכתיבה חווייתית ומרַגשת, לפעמים אף חושנית ומטלטלת את הקורא. זהו דיאלוג שבינוֹ לְבֵינָהּ, מסע רומנטי בקובץ זה. כמו זו הפנייה אל אהובה:שִׁמְרִי עָלַי מִשֶּׁקֶט מִתְמַשֵּׁךְ.שִׁמְרִי מִפְּנֵי הָאֲפֵלָהכְּשֶׁהִיא זוֹחֶלֶת בְּגוּפִי,שִׁמְרִי מֵהֶעָבָר הָרָץ אֵלַיוּבְיָדוֹ סַכִּין.שִׁמְרִי מִפְּנֵי עָתִיד לוֹבֵשׁ שְׁחֹרִים,שִׁמְרִי מִפְּנֵי שָׁמַיִם בְּלִי הַצִּפּוֹרִיםבלפור חקקיו"ר אגודת הסופרים העברים(2011-2005)