אלף גביעים מלאים שקופים

בספרה החדש יוצאת למחקר מרתק, טעון ביופי ובחוכמה, של מעמקי האהבה. היא בוראת יבשת חדשה, בלתי מיושבת לכאורה אבל מלאת חיים, שבה אישה ואיש חוצים את כל מדורי הגיהינום וגן העדן של אהבתם בלי להיפגש אפילו פעם אחת. הם כמהים זה לזה, מתגלים זה לזה, חולמים, מתערטלים, מתמזגים ואפילו נעלמים זה לזה – הכול מבעד למארג מסחרר של מילים ושתיקות, כתיבה ודממה. אפשר לדמות את המארג הזה לאיתות מורס מסוג חדש – מורס האהבה – שמתעלה מעל להבחנות העתיקות בין ריאליזם ופנטזיה, שירה ופרוזה, והופך כל משפט בספר ללחש אהבה. כמוהו כרשת דייגים שקופה, אינסופית, שתפקידה למשות מאוקיינוס האהבה את הקונכיות היפות ביותר הנחבאות בתוכו. ומתוך הקונכיות האלה מסתמנת הגיאוגרפיה הנפשית הפלאית של הכותבת, האוהבת, המכשפת במילים – יהודית אוריה. היא משוררת. ספריה הקודמים הם (פטל 2023), (פרדס, 2016), (כרמל, 2003), (תמוז — אגודת הסופרים, 1994).  שיריה פורסמו במוסף הספרותי של 'מעריב', 'עכשיו', 'מאזנים', 'מרפסת', 'אספקלריה' , 'המוסך' , 'יקוד', 'הדור' — השנתון העברי של אמריקה, 'קפל' ו'סלונט'. רשימות על שירתה הופיעו ב'מאזניים', 'יקום־תרבות', 'קולות רבים' ו'המוסך'. רשימות פרי עטה הופיעו ב'בננות', 'המוסך', 'עתון 77 ', 'גג', 'יקוד', 'הדור' ו'מקור ראשון'.