איך אדם צריך להיות

שילה הטי היא אישה צעירה שמוּנעת על ידי רצון עז למצוא את התשובה לשאלה – איך אדם צריך להיות. כדי להשיב על השאלה הזאת, שכל ישותה תלויה בה, היא כותבת וקוראת, מתבוננת באנשים ומרבה לחקות אותם. לעתים נדמה לה שהיא צריכה להיות בדיוק כמו אולריך הספר, כדי שגם עליה מישהו יאמר, היא האדם העקבי ביותר שתפגשו אי־פעם. אפילו בבית היא לעולם לא משתנה!, ובימים אחרים נדמה לה שהיא מוכרחה להיות בדיוק כמו חברתה מרגו, האישה החופשית ביותר שהכירה. ישנם ימים שהיא כמהה לתת לגבר כלשהו את כל כולה, ובימים אחרים היא תוהה אם סקס הוא כמו סקווש, או מחליטה שהמוכר בחנות שאיתו גילגלה שיחה ארוכה על יהדות וטבע האדם אינו אלא סתם עוד גבר שמנסה ללמד אותה משהו. יותר מכול היא נחושה לגלות מי היא צריכה להיות, ובמסע ההתבוננות והחקיינות שלה היא אכן הופכת לשילה הטי באופן שלם כל כך, שהיא מעוררת בקוראים השראה של ממש: להפוך גם הם את השאלה הזאת לקיומית עבורם, ולהיות לבני אדם טובים יותר. שילה הטי נולדה בטורונטו ב־1976 למשפחה יהודית ממוצא הונגרי. היא סופרת, עיתונאית, בלוגרית, מחזאית והוגת דעות, וכתיבתה הושוותה לאלה של ג'ואן דידיון, הנרי מילר, מרי מקארתי ופלובר. איך אדם צריך להיות הוא ספרה השני. "כן באופן מוחלט, מקורי, מסוגנן, שכלתני וסקסי." סן פרנסיסקו כרוניקל "שילוב כובש של בדיון, ספר זיכרונות ופילוסופיה." הגרדיאן "מצחיק, מוזר, מקורי וכמעט בלתי ניתן להגדרה, שונה מכל רומן שאני יכול לחשוב עליו!" ניו יורק טיימס בוק ריוויו שבוע לאחר חזרתן לטורונטו, שילה מקבלת אימייל ממרגו... 1. אני יודעת שאני אינטנסיבית לפעמים, ואני יודעת שהרבה עובר עלייך, וזה לא כזה סיפור רציני, אבל רציתי לומר שממש הדהים אותי במיאמי כשקנית את אותה שמלה צהובה כמוני 2. אחרי שהסתכלנו על אלף שמלות בשבילך – והשמלה הצהובה היתה השמלה הראשונה ששקלתי לקנות – באמת הופתעתי כשאמרת שגם את קונה אותה 3. הצעתי שתמדדי אותה כשחשבתי שיש רק מידה אחת, אבל כשאמרת שגם את קונה אותה לא ידעתי מה לומר או לחשוב 4. אני חושבת שדי מוסכם שאת לא קונה את השמלה שהחברה שלך קונה, אבל ניסיתי לשכנע את עצמי שאולי בסדר לקנות את אותה שמלה שהחברה שלך קונה. את יודעת, ניסיתי לחשוב על זה בצורה חיובית, ומכאן ההצהרה שלי נלבש אותן בקליפ שלנו 5. כשאמרת שתלבשי אותה רק מחוץ לעיר ולעולם לא בטורונטו, זה נשמע די סביר 6. אבל לא באמת, כי ברור שאנחנו קיימים רק בתמונות 7. הייתי צריכה להבהיר יותר טוב בחנות כמה שזה מעורר בי אי־נוחות, או פשוט לא לקנות את השמלה 8. אני באמת צריכה קצת זהות משלי. וזה די פשוט וטוב בשביל הראש 9. אני הולכת להיפטר מהשמלה עכשיו, כי קצת עצוב לי להסתכל עליה 10. את לא חייבת לענות לאימייל הזה ואני, פגועה והמומה, לא עניתי. יש דמות אחת בהיסטוריה שמאוששת אותי בימינו: משה. רק לפני שבוע גיליתי שבצעירותו הרג משה אדם, גבר מצרי, וקבר אותו בחול. למחרת הוא ראה שני אנשים רבים. כשניסה להפריד ביניהם, הם אמרו לו: "מה? ואם לא נפסיק – אתה תהרוג גם אותנו?" הוא נמלא פחד. הוא חשב, כולם יודעים מה עשיתי. הוא ברח מהעיר. וזה מלך היהודים — המלך שלי. אם כזה הוא המלך שלי, למה כבר אוכל לצפות מעצמי? אם כשדיבר אל מלך עמי בפעם הראשונה, אלוהים נאלץ לומר לו שיחלוץ נעליים כי הוא דורך על אדמת קודש, אין סיבה שאחשוש שאני — שאלוהים מעולם לא דיבר אליה — דורכת כל הזמן על אדמת קודש בנעלי הספורט שלי. בעבר הדאיג אותי שאני לא דומה מספיק לישו, אבל אתמול נזכרתי מי היה המלך שלי; אדם אשר, כשאלוהים פנה אליו והורה לו להנהיג את בני עמו ולהובילם ממצרים, הוא אמר: "אבל אני לא טוב בדיבורים! אתה לא יכול לבקש מאחי במקומי?" אז לא אמור להיות קשה כל כך להתמודד עם החיים האלה בקצת כנות. אני לא צריכה להיות דגולה כמו מנהיג הנוצרים. אני יכולה להיות פחדנית גמגמנית ורצחנית כמו מלך היהודים.