התנ"ך של אתי הילסום

בקפידה רבה ולאחר סינון קפדני של משפטי פתיחה אפשריים וראויים לספר שלפניכם, בחרתי בסופו של תהליך מיון ארוך ומתיש, את הציטוט המובא בפתח הספר, של הסופר ההומוסקסואל המצליח (זוכה פרס פוליצר עבור ספרו "לס", בשנת 2018) אנדרו שון גריר (המופיע בעמוד 125 בספרו זה) - ולא בכדי.כהומוסקסואל בעצמי, אשר ההומוסקסואליות שלו הינה חלק מהותי כל כך מעצם קיומו ומדרך חייו (הן כסופר, הן כאקטיביסט), מצאתי לנכון להדגיש את דבריו של גריר, כפתיח הולם - ומדויק - לספר הזה, העוסק במהות יצירתה של אתי הילסום.אני משוכנע שאם הילסום הייתה חיה בימינו אנו - וליתר דיוק, בעת כתיבת ספר זה, בין השנים 2023-2022 - היא ללא ספק הייתה תומכת נלהבת בקהילה הלהט"בית ובמלחמותיה-מלחמותיי שלי, להשגת מטרותיה של קהילה זו.בנוסף, המשפט הזה מייצג נאמנה את הלך הרוח הבסיסי - אם תרצו, הראשוני-גולמי, הגרעיני, היסודי ביותר - של הילסום: הנכחת חשיבותם של טוב הלב ושל רוח האדם - כפי שאלה משתקפים היטב ביומניה אשר אוגדו לספר המכונן (וברשותכם, 'מכונן' במקרה זה הינו אנדרסטייטמנט. לדידי, מדובר ב"תנ"ך מודרני" לכל דבר ועניין) אשר הפך ברבות השנים אף לשיטת טיפול, "שיטת אתי הילסום" (אם תרצו, במידה כזו או אחרת, על משקל "שיטותיהם" של "פילאטיס", "פלדנקרייז", וכו' - ולהבדיל, על משקל כתביהם-תורותיהם של פרויד, קאנט, שפינוזה ודומיהם, וראוי מאוד לציין: כתביה של הילסום אינם פחותים במאום בחשיבותם, בגאונותם ובהשפעתם הכבירה על האנושות מכתביהם של פילוסופים דגולים אלה).בנוסף, הדגשתי את המשפט "ואת שני אלה אנחנו חייבים לחגוג" בהקשר של בדידות האדם שמחברת בסופו של דבר שני אנשים - זה לזה.גריר, כסופר הומוסקסואל, כותב: "לא אכפת לי את מי אתה אוהב, אבל אם אתה אוהב מישהו... אם אתה אוהב מישהו, אתה צריך לאהוב אותו כל יום." ומיד מדגיש: "אתה צריך לבחור בו כל יום."כך, ברשותכם, אני ושלל מעריציה של הילסום חיים את חיינו - מאז נכנס האור המזהיר שלה אל תוך חיינו באמצעות קריאת ספרה "חיים כרותים" (ולימים, שונה שמו ל"השמיים שבתוכי", שם שלדידי מייטיב לייצג את תכלית חייה ואת תפישתה הקיומית-אקזיסטנציאליסטית).אנו, הלכה למעשה, בוחרים בה - ובדרכה - מדי יום ויום.בה ובמשנתה.בה ובדעותיה המוצקות, הטבעיות, אודות האדם, רוחו וטוב ליבו.בה ובראייתה החיובית, האופטימית - למרות הכל. (ואם לדייק: למרות כל מה שעברה בתקופת מלחמת העולם השנייה והיחשפותה לעוולות נוראיות, בלתי-נתפשות, כלפי העם היהודי שלו הייתה שייכת, ובעיקר בתקופה שבה שהתה במחנה המעבר הקשה וסטרבורק שבהולנד, טרם שליחתה אל מותה באושוויץ.)בה ובאהבתה - לאדם, לידידות שבין אנשים, לעולם.בה ובסלחנותה.בה ובחוסר הציניות שלה.בה ובחוזקותיה, ובה בעת, בחולשותיה הכל כך אנושיות, הכל כך טבעיות.בה וביהדותה - החילונית, המכילה.בה ובנשיותה.בה ובמיניותה.בה - על כל מה שהיא הייתה ועודנה מייצגת - ברוחה, בנשמתה הנצחית.