ים של דיו

בגיל 27, לבד בירושלים ואחרי גירושים כואבים, הצטרפה אילנה קורשן למועדון הקריאה הגדול בעולם. זה מועדון קריאה גברי ברובו, שונה משאר המועדונים. משתתפיו קוראים רק ספר אחד במשך שבע שנים וחצי: דף יומי של התלמוד.התלמוד ליווה את קורשן בבית ובעבודה, בריצת הבוקר ובנסיעה באוטובוס, בתקופות משבר ומצוקה וברגעי אושר ושמחה. שיחותיה עם חכמיו הדעתנים לא פסקו לרגע ולא פסחו על שום נושא, מרומנטיקה ועד אסטרולוגיה. כאשר סיימה את המסכת האחרונה, שנים ארוכות לאחר שיצאה לדרך, חייה היו שונים לגמרי. קורשן היתה נשואה שנית ואם לשלושה ילדים, ובכל היריון הציץ כרך תלמודי מעל בטנה המתעגלת.הוא סיפור על שברון לב והומור, על אהבה ואובדן, על נישואים ואמהות, על כוחם של לימוד והתבוננות עצמית. בסיועו של התלמוד, קורשן נעשית למדריכה בהירה וקשובה שמראה לנו שתמיד אפשר ללמוד ולהתאהב מחדש. זכה לביקורות טובות ולפרסים יוקרתיים, ביניהם פרס סמי רוהר לשנת 2018 .מיום שהצטרפה ללימוד ”הדף היומי“, ליוו דפי הגמרא את תהפוכות חייה של המחברת. בספר היא כותבת על החיים ושיקופם התלמודי ומציעה חיבור חדש של דבקות בחיים ובתורה… הספר שהיא מגישה לנו כעת… מאפשר הצצה לעולמה של אישה, שחלק עמוק בה חי בתוך אלפי טקסטים המתרוצצים כל העת בראשה וחלק אחר מתאווה להיות אישה אוהבת ואהובה, אמא שבונה משפחה גדולה וחמה, ובקיצור להיות בת אדם(רב בני לאו, מקור ראשון)בהומור, בחריפות ובסקרנות כמעט טורדנית ביחס לכל מה המתרחש בסביבתה, שוזרת אילנה קורשן רומן שהוא מסע אישי-נשי עם לימוד הדף היומי(רוחמה וייס, YNET)