יש אלוהים

כמה מטומטם צריך להיות בשביל לא לראות את השקר הענק הזה כל לילה מול העיניים? מה יש לי לעשות איתם? אני רוצה להיות עם מישהו שמזהה אותי, לא עם עיוור מזורגג. לא מצאתי כזה והחלטתי החלטה אמיצה. אני אהיה לבד כל חיי ולא אתפשר על אהבה פושרת ומשמימה שבה צד א` וצד ב` מטייחים זה את שדה הראייה של זה באנחות מפוברקות. כי לא רק אני זייפתי, גם הם זייפו. אני כי פחדתי והם כי לא היה להם איכפת. אני זייפתי אורגזמות והם זייפו מערכת יחסים. אז אני לא רוצה להיות עם אף אחד. לא רוצה להזדיין ולא רוצה להתאהב. הגעתי למסקנה שזה לא בשבילי. לפחות לא עד שאתקל במישהו שרוצה להכיר אותי באמת עם כל מה שיש לי שם בפנים. עם כל הג`יפה. מישהו שיאהב אותי בגלל ולא למרות, מישהו שאוכל להעריץ. אני רוצה לקום בבוקר, להסתכל עליו ולהגיד: "אח, איזו בחורה בת-מזל אני שזה הגבר שאוהב אותי". לא פחות מזה. הוא ספר לכל אדם שאיבד את האמונה, לכל מי שלא מצליח לבכות, לכל מי שיש בו זעם, לכל מי שיש בו אהבה, לכל מי שעשה טעויות שאין עליהן כפרה, לכל מי שחי בין השחור לטהור, לכל מי שמנסה לאהוב ולהיות נאהב, לכל מי שמפחד למות לבד, לכל מי שמנסה לחיות את החיים האלה, שם לעצמו רגל באופן קבוע וחושב שמישהו אחר מלבדו מתנכל לו.