בעניין הבערה

"בָּרַחְתִּי וְהִשְׁאַרְתִּי מֵאֲחוֹרַי אֶת הַזָּהָב," כותבת יעל סְטַטְמָן, ונדמה שיותר משהיא מבכה את האובדן שבעזיבת בית וילדוּת, היא מציבה סימן שאלה מעל בקשת החירות המניעה את שירתה כולה. הרי מאחורי הקסם הממזרי של לשונה, מאחורי ההומור והרמיזה החושנית וקריצת החרדה, מפעמת תחושת דחיפוּת: היכן תימצא שייכות, היכן יימצא ביטחון, בעולם שהבטחת הגאולה נשללה ממנו?"לֶאֱהֹב עַד בְּכִי אֶת בָּלָגָן הַסְּפָרִים עַל הַמַּדָּף," סטטמן עונה במקום אחד. "הִתְמַזְּגוּת הַחוּשִׁים זֶה בְּזֶה מֵרֹב חוֹם," היא אומרת באחר, ובשלישי מפרשת, "נֶחָמָה קְטַנָּה לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלְךָ. מָתַי אַתָּה חוֹזֵר? קָנִיתָ מְרַכֵּךְ כְּבִיסָה?"כמובן, אין להקיש מנחמת חולין זו אידיאליזציה של חיי המשפחה, אפילו לא של החברוּת, של האהבה הזוגית, ובכל זאת, סטטמן הולכת בנתיב ששירה טובה מהלכת בו תמיד: היא מנסה לחלץ מן היומיום רגעים קטנים של חסד ומעניקה לזולת תשומת לב שמשקלה כמשקל תפילה. גדלה ביישוב הושעיה שבגליל התחתון ומתגוררת בתל אביב. הוא ספרה הראשון.הקשר האנושיאת ספר ביכוריה של יעל סטטמן, , קראתי פעמיים מפאת יופיו. זהו ספר ביכורים רגיש, מורכב ובשל. שירתה (של סטטמן) עשירה, מרובדת ויונקת ממקורות שונים המדייקים את קולה הפנימי - מהיהודים הקדומים ועד לדליה רביקוביץ' והשירה הפולנית.שירה טובה אינה ניתנת לסיכום, אך אם אפשר היה להעמיד את שירתה של יעל סטטמן על מילה אחת היתה זו החמלה, שגם ברגעיה השבירים והקשים ביור אין היא מוותרת עליה. וכך, בימים קשים ביותר ומתוך מציאות שאינה פוחדת מהשבר, מעניקות לנו מילותיה של סטטמן יופי ונחמה.בכל סרלואי, "מקור ראשון", 12.3.21