את היית מאושרת

בְּשֵׁשׁ וָחֵצִי בָּעֶרֶב נִפְתָח לְפָנַי הַחוֹף הַבַּלְטִישָׁמַיִם כְּבֵדִיםצֶבַע הַמַּיִם חוּםוְרַק בָּאֹפֶק, הַרְחֵק, כָּחֹל מֻכָּר שֶׁל יָםוַאֲנָשִׁים הוֹלְכִים אֶל הָאֹפֶקמְבוֹסְסִים בַּבֹּץ (מתוך " לא נרדמת בכל האור הזה" - פואמה אסטונית)הוא כינוס נרחב ומפעים של פואמות שברובן ראו אור בספרים קודמים של המחברת, אך כעת, יחד, חלקן בגירסה מעודכנת, הן זוכות למקומן המלא והאמיתי בשירתה של , כביטוי מזוקק ומרשים של ההיבט המשולח והחופשי שבכתיבתה.הפואמות משקפות שני צדדים ביוגרפיים, נבדלים ודומים כאחד בשירתה של ויסמן. הצד האישי, המשפחתי, הביוגרפי שבמסגרתו היא מנהלת מעין יומן מתמשך וחשוף של חייה היומיומיים. ולצידו, שירי המסעות, שגם הם אישיים וביוגרפיים מאד, אך מתרחשים בטריטוריות זרות, שעצם זרותן מאפשרת למשוררת להביט אחרת בסובב אותה, בעצמה ובאהוביה.ניכר כי הכתיבה במסורת השיר הארוך מאפשרת  לויסמן חופש בלתי מוגבל שמשתלב היטב עם הדרך שבה היא רואה את העולם כמערכת תוססת של תמונות, תחושות וחוויות שהגודש שלהן מתפרץ ותובע להן מקום. מהווה למעשה אוטוביוגרפיה מסעירה בשירים ארוכים ומעניק הזדמנות למפגש מחודש עם משוררת ותיקה שקולה הייחודי הופך צלול יותר ויותר. זוהי הזמנה למפגש שהוא אינטימי מאד וחובק עולם בו זמנית.                 ליאור שטרנברג