להצטיין בלהיות מאושרת

מַזָּל טוֹבזָכִית לִהְיוֹת מַלְכַּת יֹפִי!תֹּאַר שׁוֹבִינִיסְטִי, אִידְיוֹטִיוּקְצָת מֵבִישׁשֶׁמַּמְחִישׁכַּמָּה הַחֶבְרָה שֶׁלָּנוּמְקֻלְקֶלֶת וּרְדוּדָהכִּי מִבְּחִינָתָהּיֹפִיהוּא הַמַּדָּד הֲכִי חָשׁוּבאֵצֶל אִשָּׁה.הוּא בְּעֶצֶםהַמַּדָּד הַיָּחִידשֶׁבִּזְכוּתוֹהִיא תַּרְגִּישׁ מְאֻשֶּׁרֶת. הוא ספרה השני של . בספר זה היא מתארת את המורכבת הבלתי פוסקת של החוויה הנשית. פורשת את המחשבות, המאווים, הקונפליקטים הפנימיים והחיצוניים של נשים. נוגעת ביחס כלפי נשים ובייצוג הנשי במרחבים השונים. לבסוף, מציגה המשוררת את חייה שלה, את דרך ההתנהלות האישית שלה כאישה, ומתארת כיצד, למרות סך הקשיים, היא מצליחה להיות מאושרת. להצטיין בלהיות מאושרת (ברוב המקרים).זהו ספר נוקב, כואב, בועט, ציני, חשוב.  שירה שאינה חוסכת בביקורת, גם לא בהאשמות. שירה שמציגה את האמת העירומה כפי שחווה אותה המשוררת. לשמחת הקוראות והקוראים, זו שירה שאינה חוסכת גם בתקווה, בנחמה, באופטימיות ובאפשרות הכבירה הקיימת תמיד - לשינוי.על ספרה הראשון :"הכתיבה שלך אותנטית, מלאת רגש. התחברתי אלייך במילה הראשונה. הרגשתי אותך. חוויתי איתך את כל קשת הרגשות" ()."הספר מרגש ומפעים. כל שיר אחרי שיר מעביר כל כך הרבה מסרים חברתיים חשובים וחוויות אישיות מטלטלות" (, מרצה בחוג לסוציולוגיה-אנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית).