מורה עובדת קבלן

לזכור ולא לשכוחגַּם כְּשֶׁאַתְּ יוֹשֶׁבֶת בְּשִׁעוּרִים שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹרִיםגַּם כְּשֶׁיֵּשׁ לָךְ יָמְרוֹת לִהְיוֹת דּוֹקְטוֹר לְסִפְרוּת/ מְשׁוֹרֶרֶת/סוֹפֶרֶת/ אִינְטֶלֶקְטוּאָלִיתגַּם כְּשֶׁאַתְּ מַחְלִיקָה טִפָּה וּמְדַבֶּרֶת בְּמִלִּים פַלְצָנִיּוֹת עִם חֲמוֹתֵךְ/עִם בַּעֲלֵךְ/גִּיסֵךְגַּם כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת אֶת הַמִּלִּים בְּמֵעֵין הַקְפָּדָה טִפְּשִׁית עַל צוּרַת הַהֲגִיָּה הַנְּכוֹנָהגַּם כְּשֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת לְסֶרֶט בַּסִּינֶמָטֶקגַּם כְּשֶׁאַתְּ מַסְבִּירָה לָמָּה בִּקּוּר בַּחַלּוֹנוֹת הָאֲדֻמִּים נֶחְשָׁב לְתַיָּרוּת מִיןגַּם כְּשֶׁאַתְּ מַצְבִּיעָה מֶרֶצ בַּטַּעֲנָה שֶׁבָּאת מִבַּיִת שֶׁל מַפַּא"ישֶׁגָּדַלְתְּ בְּלִי סִפְרִיָּה, בְּלִי סְפָרִים וּבְלִי מְשׁוֹרְרִיםשֶׁהַשָּׂפָה קְלוֹקֶלֶת, אֲבָל אֲהוּבָה עַד מְאוֹדשֶׁעַד נְקֻדַּת זְמַן מְסֻיֶּמֶת לֹא יָדַעְתְּ בִּכְלָל מַה זֶּה סִינֶמָטֶק.מספרה של עולה קול נשי מורכב ודיאלקטי, הנע בין הקצוות של היות "ילדה טובה" לבין הרצון החזק המפעם בה לפרוע את הסדר. שיריה חושפים בפנינו את כמיהותיה העזות של אישה צעירה, משוררת, הנאבקת על דרכה בחיים; עולם רגשי רווי זכרונות, תקוות והחמצות, ובה בעת הומור ואירוניה עצמית נהדרת, ורצון עיקש שלא לוותר על האני האותנטי. זו שירה מפוכחת, ישירה ואמיצה, המגדירה באופן מדויק ונוקב את המצב האנושי־קיומי של היות אישה, אֵם צעירה, מפרנסת, ובראש וראשונה — משוררת ואמנית המודעת היטב לעצמה ולמעמדה החברתי, מקבלת את מגבלות האישיות שלה, אך בו בזמן משתוקקת להיחלץ מעורה שלה ולהיות מישהי אחרת.(מאיה בז'ראנו)