עושה כרצון גופי

, ספרה של , הוא עדות יוצאת דופן, בגוף ראשון, של שורדת אונס והתעללות מינית מתמשכת, עדות הנעשית לשירה אשר כנותה מפלחת לב. עם זאת, אין שירה זו כלי תרפויטי או תיעודי, וגם לא כתב האשָמה, כי אם מעשה ספרותי. ברייר מצליחה לשמור על מרחק מדוד בין עמדת המתבוננת לעמדת החוֹוָה, בין פאסיביות כפויה (ברייר גם חיה עם תסמונת טורט, המהדהדת בספר את אובדן השליטה בגוף) ובין האקטיביות שבעצם מעשה הסיפור. השימוש שלה בלשון המקורות ובמחזורי תפילה מדגיש את כוחה לשמור על גרעין של אמונת־אנוש לנוכח מעשים שאין הדעת סובלת. הכתיבה, השירה, היופי והתפילה הם בידיה אמצעים לקנות מחדש שליטה בגופה ובחייה, לבצר אוטונומיה בעולם ולברוא רובד נוסף של קיום.  , ילידת פתח תקוה 1998, היא בוגרת אוניברסיטת בר אילן בספרות משווה ומדעי הרוח, סטודנטית לטיפול בהבעה־בהקלדה באוטיזם וסייעת בבית ספר לאוטיסטים. הוא ספרה השני, אחרי (צמרת, 2021).