דבר הקורה בעונת מעבר

בעין המצלמה שלו ב מצליח המשורר להמשיך ולעורר בתוך רגעי השִׁגרה האפורה האגביים קסם קטן. זהו מעין פנס כיס שירי שהוא נושא עִמו ואיתו הוא מאיר, מתחת לכורסה או מאחורי המיטה, פינות שְׁכוּחוֹת של חייו שהם חיינו. המינימליזם המדויק והפשוט הזה יש בו כל כך הרבה והוא מעורר הזדהות בקורא. יוצא אפוא שהקסם הוא ביומיום ובעיקר התקווה שמשהו טוב הגורם אושר יופיע, אפילו משהו קטן, אך טוב, כמו בשיר "כוכבים":נראה בעליל כי לפנינו ספר המעבָר של המשורר מעיר ילדותו הלא פשוטה והקדושה ששינתה את פניה, ירושלים, אל קו מישור החוף ואל השפֵלה; אבל פעם ירושלמי תמיד ירושלמי, גם אם הלב הוא מעורב וחצוי, והרגש המאופק מתפוצץ לַקורא בַּפָּנים עם קריאת השירים.