בקרן הרחובות המקבילים

לִמְתֹּחַ צַוָּאר כְּאַחַד הָעֲגוּרִיםוּלְהַקְשִׁיב. לְהַקְשִׁיב לָרוּחַהַמֶּפְלַרְטֶטֶת עִם עֵדֶר כְּבָשִׂים. לִטְעֹם מִפְּרִי שֶׁטֶּרֶם הִבְשִׁילוּלְהַבִּיט. לְהַבִּיט בַּיָּרֹק הַמְּרַפְרֵף בֵּין אֹפֶק לְמַחְשָׁבָה וְלִנְשֹׁם. לִנְשֹׁם וּלְחַבֵּק מְעַרְבּוֹלוֹת דּוֹהֲרוֹת. לִיצֹר אֶת עַצְמְךָמֵחָדָשׁ." אומר שירה. הוא מחבק מערבולות, נזכר ב"סבנטיז", שהיו שנות השבעים, ואומר שירה. עובר בשיטפון, במדבריות ההזיה, בדממה צבעונית, נזכר בילדותו, במראות ובדמויות שפגש, מתבונן במציאות העיר, במציאות חייו וסביבתו ואומר שירה. לפעמים הוא רך, לפעמים קשה, מתווכח, נאבק, מוחה, מתפכח, ואומר שירה. אשרי האיש האומר תמיד שירה." -