דלתות צריפים עוד נפתחות בי

דַּלְתוֹת צְרִיפִים רֵיקִים בַּלַּיְלָהוְקִרְעֵי בְּגָדִים בֵּין חוּטֵי-הַתַּיִל הַנְּטוּשִׁים:רַק בַּחֲלוֹמוֹתַי עוֹד -אַךְ לְעֵת כָּזוֹיֵשׁ וּמִישֶׁהוּ עוֹקֵר מִגְּרוֹנִי בַּחֹשֶׁךְקְרִיאַת עֶזְרָה אִלֶּמֶתוְשָׁב וְשׁוֹקֵעַבֶּחָלָל הַחִיצוֹן שֶׁל הַשֵּׁנָה,וְאַתְּ שׁוֹאֶלֶת חַשְׁדָנִית:מָה חָלַמְתָּ, שׁוּב?אוּלָם אֲנִי מַכְחִישׁ אֶת הֵעָדְרִי מִן הַבַּיִת בְּטֶרֶם יְקִיצָה,נִדְמֶה, אֵינִי מַאֲמִין עוֹד בְּכֹחַ-הַמְּשִׁיכָה שֶׁל הַזִּכְרוֹנוֹת,וּבַהֲלִיכָה עָרְפִּית אֶל מִחוּץ לָעֵרוּת - אֵין לִי צֹרֶךְ;עִם זֹאת,בְּהִקָּלַע מִלָּה נִשְׁכַּחַת אֶל שִׂיחָה מִקְרִיתעַל כָּל שֶׁאִבֵּד מֵאֵימָתוֹ עִם הַשָּׁנִים וּכְמוֹ נִמְחַק,כִּבְאַקְרַאיוְרַק לִפְעָמִיםדַּלְתוֹת צְרִיפִים בִּי נִפְתָּחוֹת בְּלִי קוֹל וָקֶשֶׁבוְהַמִּטָּה קוֹרֶנֶת בָּרֶקַעכְּמוֹ כּוֹכָב לֹא-מְזֹהֶה. בספר שירים זה-שב המשורר, מקץ שנים, לחוויות היסוד של כתיבתו, דהיינו לשנים 1944-1945 במחנות הריכוז והמוות. נקודת המוצא היא – של הניצול בתוך ההווה, כאשר תמונות, תחושות וסיטואציות הנחוות היום, מובילות אל תוככי העבר של ילדות בשואה.כך נחשפות חוויות אשר נבצר מן הכותב לגעת בהן בכתב בעבר ולכך מתלוות תמורות בדרכי-ההבעה השיריות, בכיוון שבין הנטורליסטי לנחלם.לפנינו מחזור שירים, שבמסגרתו עומד כל שיר ושיר בפני עצמו, אך יחדיו הם משקפים רצף של התרחשויות, תוך תיאור רחב-יריעה.