דממת הספק

בערוב ימיה כותבת אווה רייך את זכרונותיה ביומן. היא מבקשת להעבירו לאחר מותה אל אבנר בוק, האחראי על בית העלמין בקיבוץ משמר העלייה, אדם זר לכאורה, ואף מבקשת שיספיד אותה.  קריאת היומן מערערת את עולמו השביר של אבנר. הוא מרגיש כאילו אווה הציבה מול פניו מראה, שמחייבת אותו להתמודד סוף-סוף עם עברו ועם הסודות הגדולים של חייו.  בפני אבנר, וכן בפני הקורא, נפרסים מעגלי חייה המרתקים של אווה, הכתובים בשפה קולחת וברגש רב, החל בלידתה בגרמניה שלפני המלחמה ועד אחרית ימיה בישראל. סוד הקשר בין אווה רייך לאבנר בוק נשמר לכל אורכו של הספר, ונחשף רק לקראת סיומו באופן מפתיע ומצמרר, המהווה את רגע השיא של הספר. תיעוד חייה של אווה רייך ביומן מבוסס בחלקו על סיפור חיים אמִתי.