דובל'ה חי וקיים

ב27- במאי 1944 היא הגיעה לאושוויץ בירקנאו עם הוריה, אחיה הקטן בן ה-14, אחות אחת והמיועדת להיות גיסתה. שתיים מאחיותיה התאבדו לפני זמן מה עקב הירצחם של בעליהן, אחות אחת נרצחה בהונגריה וגופתה הושלכה לנהר הדנובה, ואילו אחיה הגדול גויס לשירות בצבא הרומני.מול הערב-רב של יהודים אשר ירדו מקרונות הבקר ניצב בחור יפה במדים, קצין בדרגתו, ומיין את הקהל על פי איכותו, כפי שראה בעיניו, עיני הרופא שלו. הוריה הופנו שמאלה וכך נחרץ גורלם בו ביום. אחיה הופנה לעבר מחנה הילדים והצוענים ואילו הבנות הופנו למחנה C בבירקנאו. מתוך כל בני המשפחה הכי אהבה את אחיה הקטן, שאיתו בילתה את רוב ילדותה. ההלם בעקבות מותו בליל "קול נדרי", 1944, עת הובל לתאי הגזים, ליווה אותה לאורך כל חייה.העצב הזה הושרה גם על המחבר, ולעת זקנתה החליט להחזיר לאמו את אחיה – כך אמרה לו לאחר שקראה את הספר., נשוי, אב לחמישה וסב לנכדים, הוא איש קבע לשעבר ובן לניצולת שואה. זהו ספרו הראשון.