לב בגודל של אגרוף

על הדשא עומדים אחד מול השני עומר ועידו ועושים זוג או פרד. אין מה לעשות, להכי טובים יש את הזכות לבחור לעצמם את הילדים החזקים לקבוצה שלהם. עידו מנצח. הוא מסתכל עלינו מלמעלה ומרגיש כמו מלך, עיניו מכווצות, עושה את עצמו מתלבט, איך הוא נהנה. כל העיניים עליו, מתחננים, רוצים להיבחר ראשונים. מי שנבחר ראשון יודע, יודע כמה הוא שווה, שהוא לא סתם עוד ילד שנבחר מחוסר ברירה. להיבחר ראשון זה אומר הכול. יש כאלה שיעבירו חיים שלמים בלי להיבחר אפילו פעם אחת ראשונים. ברור שאין לי סיכוי, אבל בכל זאת אני מסתכל לו בעיניים כמו כולם ומתחנן. תחילת שנות ה־80, קיבוץ בדרום הארץ. בגבול המטושטש שבין ילדות לבגרות מנסה נדב, בן שלוש־עשרה, לפלס את דרכו. בין עולם המבוגרים לקבוצת הילדים הקטנה, בין דימוי גוף חבול לתחושת שייכות מתערערת, בין לינה משותפת למערכת יחסים מורכבת עם הוריו. כשאחיו הבכור יואב מתגייס לצבא, הוא מפקיד בידיו של נדב את האחריות על האורווה, אך בדיוק כשנדב מתחיל לפענח את שפת הסוסים, את הבנות בכיתתו ואולי גם את עצמו, מתהפך עליו עולמו. האח הנערץ יואב נפצע בלבנון, ומצבו אנוש. במסע המטלטל, כשאין לו בעצם על מי לסמוך, לא נותרת לנדב ברירה, וכנגד כל הסיכויים הוא מחליט להציל את אחיו, להציל את העולם ולהציל את עצמו. דורון בראונר, נולד וגדל בקיבוץ כיסופים. שירת בסיירת הנח”ל, ובמהלך התקלות עם מחבלים נפצע באורח אנוש. לאחר תהליך שיקום ממושך, נותר משותק בארבעת גפיו, בכיסא גלגלים. נשוי ואב לשלושה. לב בגודל של אגרוף הוא ספרו הראשון. --מאתר ההוצאה.