בונה ארמונות בכפית

סיפור אמיתי על אישה אחת, על חור שחור שנפער בחייה ואיים לכלותה, ועל כוחה המרפא של האהבה. שבועיים לאחר לידת בנה היחיד, לבה של איריס נדם והיא צונחת על מדרגות ביתה. רגע לאחר הגשמת החלום הגדול – תינוק בריא, בן זוג אוהב ובית מטופח במושב – מגיע הרע מכול וקורע את השלווה לגזרים. דבר לא יהיה עוד כשהיה. הדופק שב, אך הכרתה המבולבלת של איריס נותרת כלואה בעולם ביניים מסויט, בין עולם ההזיות המטורף שבולע אותה לבין המציאות היומיומית בבית החולים: המשפחה, המבקרים, הצוות המטפל. הרופאים מנבאים למשפחתה שמעתה תתקיים במוסדות המיועדים לאלה שאפסה כל תקווה להחלמתם. ובמשך כל הזמן הזה איריס חשה ושומעת כמעט הכול., בספר נדיר ומצמרר, מספרת את סיפור המסע שעברה ומשקפת, כבצילום רנטגן, את מסתרי כוחו של הרצון האנושי, על כל פניו ורבדיו. מסיפורה מתגלה שהרצון הזה יכול אפילו להשיב אותנו לחיים, בניגוד לכל היגיון וסיכוי, ולהמריא מעל הכאב, החולשה והפחד. הכתוב בכישרון רב ונקרא בנשימה עצורה, מזכיר לכולנו מה ראוי שיהיה חרות על לבנו, באשר נלך, גם בגיא צלמוות.