מכתב משומקום

"אדם לא מוכר נרצח, ורוצחיו נעלמו עם גופתו." האדם הזה היה אבא שלי.   הייתי כבת חודש כשנעלם. גדלתי בצל סוד היעדרותו. אמי לא הזכירה את שמו מעולם. שנים רבות חלפו עד שמצאתי באקראי מכתב משנת 1946, שקיבלה אמי מהמשטרה הפולנית. המכתב מתאר את נסיבות הירצחו של אבי בתוך תחנת המשטרה בעירו, שנה אחרי ששרדו את השואה.   "לא יספרו לך את האמת," אמרה לי הקוראת בקלפים, איתה התייעצתי כשהחלטתי לצאת בעקבות הרוצחים. אך הרצון לגלות את התעלומה שאפפה את חיי היה חזק ממני, והוציא אותי למסע מפתיע ומרתק -  שהיה גם מסע פנימי של חוויית חיים בבית של שורדי שואה, אפוף שתיקה, סודות ועצב אינסופי. המסע המופלא הפגיש אותי עם אנשים ומקומות, כשנוכחות אבי המת מערבת מציאות ודמיון, שהרי המתים נוכחים בחיינו באופן בו החיים לא יצליחו לגעת, לעולם. ***