אבא קפל את הים

אָבִי נָתַן לִי עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה חֲלוֹמוֹת.  רֵיחַ שֶׁל סְתָו  בִּלְבִיבוֹת גְּבִינָה רֵיחַ אִמִּי וַאֲחוֹתָהּ.  גַּבָּנִיּוֹת.  חָלָב בְּחִתּוּל תּוֹלוֹת לַבֹּקֶר יִרְקְחוּ לְבִיבוֹת. וַאֲנִי תְּלוּיָה.  רַק עֵינַי כְּחֻלּוֹת שיריה של עדנה אפק מציעים הוויה דחוסה וצלולה, שטומנת בין קפליה אינטימיות גדולה, לצד ראייה מפוכחת, שלא מהססת לחשוף את הממד האכזרי שיש בקיום האנושי. תום ואימה מונחים זה לצד זה בערבוביה, והשיר המתהפך בסופו משאיר אותנו לא פעם תלויים על בלימה. כל זה נעשה מתוך ידע נרחב והתמצאות במרחבים שמציעה לנו השפה. פה ושם מתגנבת אל השירים מעין "שיחה" סמויה עם שיריה של המשוררת דליה רביקוביץ ז"ל, בת דודתה, שאיתה היא הייתה ביחסי ידידות קרובה. עדנה אפק, ילידת חיפה, כותבת כבר שנים שירים וסיפורים לילדים ולמבוגרים. ספר שיריה הראשון התפרסם בהוצאת "עקד". שירים וסיפורים פרי עטה, התפרסמו באנתולוגיות ובכתבי עת שונים בעברית ובאנגלית. מרצה וחוקרת בתחומי השפה והספרות העברית.