קליפות שהשארתי

ילדותלְהִתְבּוֹנֵן בָּעוֹלָם כְּיַלְדָּהכְּשֶׁכָּל דָּבָר מְבֻדָּד  מֵהֶקְשֵׁר וּמְחֻבָּרלְכָל דָּבָר אַחֵר כַּף יָדוֹ שֶׁל אָבִיבְּדֶרֶךְ לֹא סְלוּלָהקְרִיאַת הָאִמָּהוֹת לְעֵת עֶרֶבספר זה הוא קריאה עדינה לפסוע בדרך לא סלולה בין קליפות שהושארו - כמוסות של רגעים שקפאו בזמן ובה בעת מפעפעים אל תוך רקמת החיים. רקמה זו מתגלה בדמות הקשרים מהם אנו עשויים והרווח הבלתי נראה שבין האחר ובינינו - רווח שהוא פשטות מיטיבה או סדק.יש בשירים כמיהה בלתי פוסקת לעיניים טובות, למבט - זה שהיה, זה שהווה, זה שעתיד להיוולד או זה שאיננו עוד. זוהי קריאה פרדוקסלית להתחקות אחר מה שהיה ואבד ובה בעת לגלות ולהתגלות, להיות האדם הראשון. ויותר מכל, זוהי קריאה להעז, להאט ואז להאט עוד בכדי למצוא משמעות ונחמה. - שירי מור-שי אירית שני, פסיכולוגית קלינית, פוסעת במרחבי החיים והטיפול שנים רבות. זהו ספרה הראשון.