כיסי אוויר

זֶה לֹא הַזְּמַןלִדְרֹשׁ מֵעַצְמִי הֶסְפֵּקִים לְדַקְדֵּק פְּרָטִים, לְהִצָּמֵד לְסֵדֶר וַדָּאוּת. עָלַי לִתְפֹּס בְּצִפָּרְנַי פֵּרוּר־פֵּרוּר, לְגַבֵּשׁ צוּרָה כָּלְשֶׁהִי שֶׁל יְדִיעָה קְלוּשָׁה אֲבָל בַּת־נֶפַח. וְיִהְיֶה לָהּ קָדְקוֹד (חַיָּב שֶׁיִּהְיֶה לָהּ)כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶמְעַד כְּדֵי שֶׁאֶצְלַח אֶת גֵּאוֹמֶטְרְיַת הַזְּמַן הַמְּעֻמְעָם הַזֶּה. "בשולי הענן, ברווח בין הרכיכה למדרכה, מבעד למבטה של רוכלת בלאוס או של הנופלים בתמונות בית הספר, בוחנת את העולם בעיניים מלאות פליאה ומדלגת בין נקודות המבט, כמו כדי להקיף עולם ומלואו ולא להחסיר פרט: את הגס ואת הדק מן הדק, את האהבה ואת הפחד, את הנשגב שבאימהות ואת הקריעה, את הזמן הנוגס בכול, את הפרידה ואת החיים מחדש. כל זאת בשפה שיש בה שקט עמוק ורעש גדול באותה הנשימה, ובאומץ הפואטי ההכרחי לכל משוררת - לעמוד בעיניים פקוחות מול האמת על כל הצורות שבהן היא בוחרת להתגלות, גם כאשר כל שנותר ממנה חמקמק ככיסי אוויר." - , ילידת 1974. עורכת תוכן ולשון בהוצאת הספרים של מכון מופ"ת. בעלת תואר שני במזרחנות באוניברסיטת תל אביב. מתגוררת בהרצליה. נשואה ואם לבן ושתי בנות. פסנתר, פלמנקו ושירה הם מקורות החמצן העיקריים שלה. הוא ספרה הראשון.