את כנראה נמצאת כאן

ובכל עונה הסתיווּבְכָל עוֹנָה הַסְּתָיו שֶׁלָּךְ מֵגִיחַ אֶל לִבִּי זָהֹבכְּמוֹ בַּחוֹף הַמִּזְרָחִי, לַמְרוֹת הַשֶּׁבֶרעוֹרֵק הַחַיִּים מַמְשִׁיךְ לִפְעֹם בְּאוֹרדַּקִּיק אֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַנֶּחְבֵּאת,הַטֶּמְפֵּרָטוּרוֹת הַנּוֹשְׁרוֹת, בְּכָליוֹם נִסְפָּג הַגַּעֲגוּעַ אֶל הַגּוּףוּבְכָל הַגּוּף שֶׁלִּי אַהֲבָתֵךְשׁוֹמֶרֶת אֶת נַפְשִׁי מִצֵּלחָשׁוּךְ, חוֹתֵךְ, בְּכָלחֲתָךְ טָמוּן שִׁיר,בְּכָל שִׁיר נִגְלֶההָאֹפֶק, וּבָאֹפֶקאַתְּסְמוּקַת חִיּוּךְ שַׁלֶּכֶת, בּוֹהֶקֶת מֵרֹב חַיִּים.ספר ביכוריה של החל להיכתב עם מות אימה ממחלה קשה, לאורך כמה שנים. הוא נע בין שירים המגלמים את ההלם, האבל הראשוני והבדידות המשתקת, דרך שירי היומיום והחיים, אלה שאין להם ברירה אלא להמשיך ולהתקיים; אהבות שכמעט והיו, רגעים חסרי סיכוי, התרגשות של זוגיות חדשה, והרגעים שבהם גם היא נקלעת לאיומי השגרה. שירתה מתבוננת באומץ ובבהירות בכאוס, בריק ובאבל,  ומצליחה לאסוף וליצור מהמקום הזה שירה ישירה וצלולה המספרת סיפור שאפשר ממש לדמיין מול עינינו.