"אור נפש נפרדת" : הפואטיקה של המלנכוליה ביצירת יעקב שטיינברג

הספר "'אוֹר נפֶֶשׁ נפְִרֶדֶת': הפואטיקה של המלנכוליה ביצירת יעקב שטיינברג" משרטט את דיוקנו הפואטי של המשורר, הסופר והמסאִי יעקב שטיינברג (1947-1887), שחרף היותו אחד היוצרים החשובים והמוערכים ביותר בספרות העברית החדשה נותר עד כה בשולי הדיון המחקרי והביקורתי. הקריאה המוצעת בספר זה מתבוננת בכתיבתו של שטיינברג דרך הפריזמה המלנכולית. המושג "מלנכוליה", השאול מהפסיכולוגיה ומביקורת התרבות, משמש כאן למחקר פסיכו־פואטי; בתוך כך חורג הדיון מהמסגרת התמאטית של המושג ומערער על מוסכמות רווחות הן בנוגע למלנכוליה הן בנוגע ליצירתו של שטיינברג, המציגה אתוס מלנכולי משכנע ורב־עוצמה משל עצמה. המלנכוליה, כפי שהיא מצטיירת בספר זה, היא לא רק מקור לחולשה ולדכדוך אלא גם כוח עמידה מול העולם, כוח טיטאני של הרס ובריאה המציב עולם משלו כנגד העולם שהוא משמיד. האימה והחרדה, הייאוש ומפח הנפש, הטשטוש בין הטוב לרע והתנועה המהירה אל ההרס והמוות, המאפיינים את המלנכוליה בכתיבתו של שטיינברג, באים על תיקונם בממד הלשוני, שבו הרגע הבודד נחנט ונעשה לשיר, או, בלשונו של שטיינברג, ל"עֲדִי פָּז": "ואְוּלםָ אִם חָנוּט לבְָבְך:ָ — / בְּחַר בַּעֲרֵמָה שֶׁל זָהָב וּשְׁכַב עַל הַזּהָָב הַקָּשֶׁה, / למְִרַאשׁוֹתֶיך הַצִּיגהָ עֲטֶרֶת הַפָּז הַמְלטָֻּשָׁה — / שְׁכַב והְֵאָסֵף אֶל זְהָבְך"ָ. טלי לטוביצקי מזהה את המטאמורפוזה המופלאה ומלאת החסד הזאת, ובד בבד היא עצמה מחוללת מעשה שטיינברגי מובהק: בתוך נפשו הקודרת, המיוסרת והמסוכסכת של המשורר היא שוזרת ביד בוטחת ואוהבת חוט זהב זוהר. -- מאתר ההוצאה