מסופוטמיה

, כותב באחד משירי הספר היפה הזה. ואכן הספר הוא מסע אישי, משפחתי ופואטי. מסע של חיפוש אחרי זהות ואחרי שפה. נע בכישרון בין שירים אסוציאטיביים ופרועים לבין שירים מינוריים והרמוניים, בין משלבים שונים של שפה, בין היותו הורה לבין היותו ילד, בין נפשו שלו עצמו לבין תפקידו כפסיכולוג ומטפל. "לִפְעָמִים בָּאִים אֵלַי יְלָדִים / לַהוֹרִים אֲנִי אוֹמֵר / תֹּאהֲבוּ אֶת הַיֶּלֶד / כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּכְנְעוּ אֲנִי צָרִיךְ סִפְרִיָּה צְפוּפָה מֵעָלַי / לִפְעָמִים בָּאִים אֵלַי מְבֻגָּרִים / אֲנִי מִתְיַשֵּׁב עַל הַשָּׁטִיחַ וּבוֹכֶה", הוא כותב באחד השירים. זהו ספר ביכורים בשל שמציע לקורא עומק רגשי לצד יופי, וכנות אמיצה לצד מורכבות פואטית.()