אימא איקס

יָדְךָ בְּיָדִיוַאֲנִי לְבַדִּי, בְּנִילוֹמֶדֶת מָה זֶה אִמָּאדּוֹר שֵׁנִי לְאִמָּהוּת שֶׁלֹּאהָיָה בָּהּ דָּבָר מִמָּה שֶׁאֲמוּרָהלִהְיוֹת אַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ. מֻכְרָחָהלִשְׁבֹּר אֶת הַמּוֹרֶשֶׁת, לְדַלֵּג מֵעַל הַזִּכָּרוֹןלֶאֱהֹב אוֹתְךָ, כַּף יָד קְטַנָּה עַל לִבִּיכַּף יָדִי עַל חָזְךָ, פּוֹעֵם בְּקֶצֶב מָהִיראַתָּה יָשֵׁן, וַאֲנִי אִמָּא שֶׁלְּךָבְּכָל זֹאת לָמַדְתִּי מַשֶּׁהוּזֶה עָמַד עַל הַסַּףמַשֶּׁהוּ עִקֵּשׁחִכָּהעשר שנים אחרי שפרצה לתודעה הספרותית בישראל עם ספר שיריה הראשון (טנג'יר 2014), אחרי נובלה גרפית ושלושה ספרי פרוזה שהאחרון בהם תורגם לאנגלית (, אחוזת בית 2023), סוף סוף מפרסמת את , ספר שיריה השני שכה רבים ציפו לו. בינתיים חכימי נעשתה אֶם, ומפרט יחיד בַּחברה הפכה לחלק ממנגנון משפחתי. אבל העבודה, או המכונה, לעולם נשארת."החיבור המעניין שחכימי יוצרת בין מנגנוני המכונה למנגנוני השפה הוא שנותן לספר את טעמו המיוחד".- (, ספרים הארץ, על מחר נעבוד, טנג'יר 2014) הוא חוליה חדשה ומרגשת בשרשרת יצירותיה של תהילה חכימי. בספר כמה חטיבות המתכתבות זו עם זו, שהשירים בהן עוסקים בנשיות, בעבודה, בילדות, במקום ובזמן הזה, וגם שירים המדברים את הגוף הנשי, הפרטי, את רגעיו הראשונים באימהות, אבל לא רק אותו. המצב התודעתי־פואטי הייחודי של חכימי – מי זו המדברת אל מי, האם זה דיבור מן הפנים אל הפנים או מן החוץ אל הפנים – חוזר במלוא תפארתו בספר זה.