דרך הבימוי : על במאים בתיאטרון הישראלי

"כיצד ניתן לדבר על התיאטרון העברי-הישראלי דרך הפרקטיקה של הבמאי ולא דרך המחזאים והמחזה המקורי?" - זו השאלה המונחת ביסודו של ספר עיון פורץ דרך זה.: על במאים בתיאטרון הישראלי מאת מציע דיון ביקורתי ראשון מסוגו בביוגרפיות המקצועיות ובדפוסי הבימוי של הבמאים הבולטים בזרם המרכזי של התיאטרון הישראלי מאז 1931. חיבור חלוצי מעמיק וחדשני זה, המבוסס על מחקר מקיף ועל ידע וניסיון אישיים של חוקרת תיאטרון בכירה ואשת במה, מסיט את מרכז הכובד בהיסטוריוגרפיה של התיאטרון הישראלי מן הטקסט הכתוב לעבר העיסוק בעשייה התיאטרונית גופא ובנסיבות ההקשריות-החברתיות, הפוליטיות והתרבותיות - וכן בנסיבות הפנים-מוסדיות שהיא מעוגנת בהן, כגורמים מרכזיים המעצבים את תולדות התיאטרון הישראלי. שלושה עשר במאים, ובהם רק במאית אחת, שסיפורם האישי הוא גם הנרטיב הקיבוצי של התיאטרון המקומי, משמשים מושא לניתוח המושחז, הקולע, העשיר בדוגמאות והמפתיע לא אחת של ירושלמי. בפרק הדן בפועלם של ברוך צ'מרינסקי ושל צבי פרידלנד ב'הבימה' ושל משה הלוי ב'אהל', מגלה ירושלמי, שלא כפי שנהוג היה לחשוב, שהישגיהם הגדולים היו קשורים דווקא במחזות מתורגמים, ולאו דווקא בקומץ הדל של מחזות מקור שהעלו. ניתוח דפוסי הבימוי של במאי הקאמרי הראשונים - יוסף מילוא, מאבות 'תיאטרון הבמאי' הישראלי, גרשון פלוטקין, 'הבמאי הנעדר', ושמואל בונים, שגישר בין הבמה המרכזית, 'הדרמטית', לבימת הבידור הקל - מלמד כי לא סגנון כולי כלשהו ואף לא אקלקטיות סגנונית הם שהיו אופייניים למשלב האמנותי שבו 'דיברו' במאי 'הקאמרי' הראשונים, אלא החותם האמנותי הספציפי של כל במאי. כבמאים מובילים הם תרמו את חלקם לביסוס התשתית לתיאטרון של הזרם המרכזי המאשרר ומחזק את סגנון החיים, ההעדפות והטעם של הבורגנות התל-אביבית. בחלקו השני של הספר מתמקדת ירושלמי בשבעה במאים: נסים אלוני, יוסי יזרעאלי, נולה צ'ילטון, חנוך לוין, אילן רונן, עמרי ניצן וחנן שניר. המרחב המחקרי שירושלמי משרטטת מאפשר להתוודע להופעת 'היוצר הבימתי', להיווספות הפרקטיקה של 'הבימוי השיתופי', להעצמה אנרגטית של המנגנון התיאטרלי ולתוצרים של 'במאי הטרנספורמציה'. שער זה ממחיש את הצטברות דפוסי הפעולה וגישות הבימוי על במת הזרם המרכזי, ואת התחנות המרכזיות של תהליכי השינוי והשימור שהתחוללו בו. לדיון בדפוסי הבימוי המקומי מקדימה ירושלמי מבוא נרחב ומאיר עיניים על התיאוריה המודרנית והפוסט-מודרנית של תפקיד הבמאי, המקצוע הצעיר, האניגמטי והבכיר בעולם התיאטרון. דרך הבימוי מפלס בלשון רהוטה ועניינית ערוצים חדשים להבנת ההיסטוריה של התיאטרון הישראלי בכלל, ותרומת הבימוי להתהוותה בפרט. זהו ספר חובה לכל שוחר תיאטרון, לכל תלמיד תיאטרון ומשחק ולכל יוצר ומבצע.  גד קינר