במה לגבריות : דמויות חיילים ישראלים בתיאטרון

בהצגות המקור הישראליות המוקדמות הוצגה דמות הגבר-חייל הציוני כדמות הרואית. הספר "במה לגברויות" מתאר כיצד השתנתה גישת התיאטרון הישראלי מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 והתאפיינה בהתרסה ובחתירה נגד דמות החייל האידיאלית - זאת תוך ניסיון לייצג חוויות חיים ריאליסטיות של חיילים. החוויות האלה כללו בין היתר שבר, פחד, אובדן, שיתוק, טראומה ודימוי עצמי פגום. באמצעות מחקר רב-תחומי מזמינה האוצרת וחוקרת האמנויות סיגל ברקאי את הקורא למסע ביקורתי אל נבכי התודעה המגדרית והפוליטית של החברה הישראלית. ברקאי דנה בתופעות הייחודיות לחברה זו, ביניהן: השפעת השליטה בשטחים על נפש החיילים המשרתים בהם; הפגיעה העמוקה בהזדהות הגברית עם האבות המייסדים ועם מפקדי הצבא בעקבות מלחמת יום הכיפורים ומלחמות לבנון; המהפכה התודעתית שחוללו התנועה הפמיניסטית והמאבק לזכויות הלהט"ב בישראל. על-פי הפרשנות המוצעת בספר, התיאטרון מעלה את המודעות לכך שהבדלים אתניים, מעמדיים, כלכליים, דתיים ולאומיים, זהות מינית, פציעה, פגיעה נפשית ודימוי גוף מוחלש מעצבים גברים במגוון צורות השונות מן המודל האידיאלי. באופן הזה מחזק התיאטרון הביקורתי את המודעות לריבוי "גברויות" וכך מקדם חברה סובלנית ופתוחה יותר כלפי גברים מכל הסוגים.