פוסטמודרניזם - ומה הלאה?

קורא תיגר על הפרדיגמה הפוסטמודרנית אשר משפיעה, זה למעלה מחמישה עשורים, על אורח החיים המודרני על כל היבטיו: ההגותיים, החברתיים, הפוליטיים והטכנולוגיים. המחבר, ד”ר יגאל ורדי, מוכיח בספר זה כי הפוסטמודרניזם לא מת, וגם אין הוא אופנה חולפת; ההפך הוא הנכון: הוא חי, נושם ובועט. ורדי מתפלמס עם האסכולה הפוסטמודרנית באשר להנחות היסוד הפילוסופיות שהיא מייצגת, זאת באמצעות הצגת המחלוקת הנוקבת בין שתי אסכולות נוגדות: הסטרוקטורליזם והפוסט-סטרוקטורליזם. במחקרו המוצג בספר, ורדי מראה כיצד המחלוקת התהומית בין שתי האסכולות האלה יוצרת למעשה סינתזה פילוסופית חדשה, שאותה הוא מכנה ״ניאומודרניזם״. ורדי מציג את הפילוסופיה הניאומודרניסטית פרי הגותו כביקורת על הפוסטמודרניזם, במטרה לעצב גישה אפיסטמולוגית חדשה המבוססת על שילובם יחדיו של ההיבט הפרגמטי, האמפירי והרציונלי בגיבוש הידע לגבי העולם. בד בבד, ורדי מציג תפיסה אתית חדשה המבוססת על שילוב בין שתי תפיסות אתיות קוטביות ומוקצנות: הגאולה הלבנה והגאולה השחורה. התפיסה האתית החדשה המוצעת בספר זה מניחה את היסודות למנעד אתי גמיש המאפשר את המשכו של פרויקט הנאורות, שטרם נשלם. ד”ר יגאל ורדי הוא בוגר לימודי פסיכולוגיה קלינית ודוקטור לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת תל אביב, עוסק בפסיכודיאגנוסטיקה גרפולוגית, באמנות הציור ובכתיבת ספרים הגותיים. עד כה פרסם 11 ספרים: ״מימזיס — הפסיכולוגיה של הציור המודרני״ ( 1996 ); ״חוכמת הנפש לרפא את עצמה — אישיות ופסיכופתולוגיה״ ( 1998 ); ״כתב היד כראי הנפש — גרפולוגיה ומדעי ההתנהגות״ ( 2000 ); ״סקיצה — הוראת הציור, חניכת האמן״ ( 2004 ); ״סוד המזל בניהול — מדריך לפיתוח מנהלים״ ( 2005 ); ״ויווה פיקאסו —פרשנות אסתטית ליצירתו״ ( 2007 ); ״הפילוסופיה של השיגעון — המדריך הפילוסופי לחיים״ ( 2009 ); ״האישיות הקולאז’ית — תורת אישיות סינרגטית״ ( 2013 ); ״מטמורפוזה —ציורים לאורך הדרך״ ( 2014 ); ״התולעת והדרקון — הפסיכופתולוגיה של הרוע הנאצי״ ( 2015 ) ו״מדוע הבודהא טעה — זן ואמנות שטיפת הכלים״ ( 2018 ).