מדוע הבודהא טעה : זן ואמנות שטיפת הכלים

הספר מדוע הבודהא טעה: זן ואמנות שטיפת הכלים קורא תיגר על פרדיגמות מקובלות בפילוסופיה הזן בודהיסטית שהגיעו ברבות הימים לרוויה, עד כדי איבון דוגמטי. יגאל ורדי מעמיד את משנתו של הבודהא במבחן הביקורת, או בלשון הזן בודהיזם עצמו: “כאשר תפגוש את הבודהא – הרוג אותו”. הביקורת על משנת הבודהא נתפסת בספר זה כהחייאתה, שכן מטרתה למנוע קיבעון דוגמטי סביב פרדיגמה אחת ולאפשר ויטליות פורה לשם יצירת גרסה חדשה המושתתת על חומרים מן המסורת הזן בודהיסטית לדורותיה.הפולמוס הפילוסופי בספר זה מציג ביקורת לגבי פרדיגמות זן בודהיסטיות בארבעה תחומים: תורת היש (אונטולוגיה), תורת ההכרה (אפיסטמולוגיה), תפיסת העולם הקיומית (אקזיסטנציאליזם) ותורת הנפש (פסיכולוגיה). הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תורת היש טוענת שהמציאות אינה מתאפיינת בזרימה ובהשתנות בלבד, אלא גם בסטרוקטורות סטטיות קומפלמנטריות. הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תורת ההכרה טוענת שאין לדרוש מן האדם להימנע מאבחון ומתיוג של המציאות, אלא יש לכוונו לעבר ראיית רשומון רחבה באבחון המציאות. הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תפיסת העולם הקיומית טוענת שתחושת הסבל הקיומי אינה נובעת מנטייתו של האדם לקבע את המציאות בסטרוקטורות סטטיות. נהפוך הוא: ההבנה שהמציאות מצויה בהשתנות מתמדת היא הגורמת לתחושת הסבל הקיומי. לכן, מתוך כמיהה למזור, האדם חותר ליילד אידיאות סטטיות המקנות לו אשליית נצח. הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תורת הנפש טוענת שאין ביכולתו של האדם להשתחרר ממגבלות האישיות. יתר על כן, האדם הוא ישות דו-צדדית, כפני יאנוס: בצד האחד מצויה האישיות ובצד השני מצויה התודעה החופשית. לכן, כל שביכולתו של האדם לעשות הוא להגביר את תחושת החירות והאוטונומיה האישית באמצעות טיפוח המודעות העצמית, בלי להתיימר לאיין את האישיות.יגאל ורדי מציע לאמץ את משנתו: הזן בודהיזם החדש. לשם כך הוא מציג מעבר פילוסופי מהגישה הדיכוטומית הזן בודהיסטית של “או-או” אל הגישה הדיאלקטית הזן בודהיסטית של “גם וגם”, המגולמת בחינוכו של האדם להיות במצב תודעתי של ספקנות וביקורתיות מרביות כלפי עצמו. המעבר הפילוסופי המוצג מסתמך על פרדיגמות קוטביות נוגדות המתקיימות בו-זמנית באופן קומפלמנטרי בתנועת מטוטלת של התהוות הדדית.