גוף אנושי מדי : זן-בודהיזם באמנות המחול העכשווי

הגוף האנושי יודע על הקיום יותר ממה שהשכל יכול לתפוס. בעוד שהמחשבה מתפזרת אל מחוזות רחוקים של העבר או של העתיד, ביודעה לרקום מארג מורכב של סיפורים על ה"עצמי", לדמיין, להתגעגע ולהשתוקק, הגוף נוכח במציאות ההווה, המשתנה מרגע לרגע. אימון הגוף מאפשר נגישות לידיעה עמוקה אשר מחוללת תמורה וריפוי. ספרה של עינב רוזנבליט הוא תיעוד של מסע מחקר פרטי בעקבות ידיעה כזו. לפי תורת הבודהא, התודעה אינה חווה את המציאות דרך ההיגיון בלבד, והחשיבה היא רק אחד הכלים להבנת הממשות. האימון הבודהיסטי מאפשר מגע שורשי עם המציאות, כזה שאינו נתון לקורות המחשבה המתייגת. איסוף-הרוח, אשר מתורגל במדיטציה, מאפשר למתרגל לחוות את הווייתו ברבדים האינטימיים ביותר שלה. ה"עצמי" נחווה אז כנוכחות טהורה, אשר מתמלאת בתכנים משתנים. הספר גוף אנושי מדי מתייחס למחול כערוץ המאפשר נגישות לאיכות תודעתית דומה. מציע קריאה פילוסופית של מחול עכשווי על פי עיקרים מתורת הזן. בעוד שיצירות אמנות רבות עוסקות בשבריריות הקיום האנושי, אמנות המחול העכשווי הנה ייחודית בכך שהיא חושפת את המצב האנושי דרך הגוף. הגוף ביצירות מסוגה זו הוא גוף פואטי אשר מממש בתנועתו את הלכי הרוח הכמוסים ביותר. אף על פי שהמחול הוא אמנות גופנית, רעיונות תורת הזן, אשר באמצעותם נדונה כאן אמנות המחול, נוגעים גם להתנהלות הרוח.עינב רוזנבליט היא דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב; חוקרת מחול ובודהיזם; מרצה, מורה למדיטציה ואם לשלוש נסיכות.