המרחב שבינינו

ספרה החדש של , , עוסק בשיריו של המשורר דרך מופעיהם של מרחבים כמייצגים את תפיסת עולמו הפואטי של המשורר. נבחנת בהם התנועתיות של המשורר בין המרחבים השונים, למשל בין החדר לשאר חלקי הבית, לרחוב, לעיר, אל מחוץ לעיר, עד למרחבי הארץ, העולם והחלל – במבט, בצעד, בהושטת יד, במילה או במטפורה. בה־בעת נחקרת בשיריו התנועתיות בין מגוון המרחבים לזמנים השונים המופיעים בהם, בין אם הם מציאותיים ובין אם אשלייתיים. כך עולה שאחיזתו של וייכרט במרחב היא אינטימית בעודו ממקם את עצמו בתוך המרחב והזמן של האירועים המתרחשים בחייו, תוך כדי ציון שמות בני משפחה וחברים.בלב שירתו של וייכרט פועם חיוב החיים – תוך כדי התבוננות מדודה הוא מזכיר לקורא את החשיבות שבהענקת אהבה על שלל היבטיה: אהבה זוגית, אהבה הורית הנתפסת כבלתי־מותנית, אהבה חברית הצומחת מתוך תחומי עניין משותפים בכתיבה. בשירים אלה שובר וייכרט מוסכמה המקובלת בדרך כלל בכתיבה ולפיה החומר הביוגרפי נרמז ומובלע בדמיון היוצר. לעומת זאת הוא מוביל "מוסכמה" אישית שלפיה שירה אמיתית היא זו המשקפת את חיי המשורר, תוך חשיפת שמות קרוביו ורגעים מכוננים בחייו וביחסים שלו עמם, כל זאת על מנת לזכור את שהיה יקר ונעלם ואת שעתיד להיעלם. עדינה מור חיים טוענת שבשל חשיפת חייו יוצר וייכרט קורא חדש המכוון לפואטיקה שמגוללת את קורות המשורר במרחבים קונקרטיים. דרכה מתאפשרת הגדרה נוספת של מהי שירה, אגב יצירת קורא חדש הבונה את זהותו של המשורר באמצעות הזיקות שלו לקרוביו ולמרחבים השונים בחייו.זהו ספרה השמיני של המשוררת וחוקרת השירה , ביניהם ארבעה ספרי שירה וארבעה ספרי עיון על שירה ומשוררים עכשוויים. ייחוד כתיבתה בהעדפתה לקלֵף את השיר ממלבושי ותק, ניסיון, זרם ספרותי, ובהפגישה את הקורא עם יפי השיר דרך המילה הכתובה.