בגן עצי התפוח

גַעַשׁ, סער ופרץ, ארוטיקה, רגש העולה על גדותיו המהול במיסטיקה מכשפת – רק כך אפשר לתאר את שיריה של בספרה החדש. רגישות פמינינית נדירה ומלאוּת ריאליסטית תודעתית ופנטסטית יש אצלה. היא לוקחת את המקורות שלנו ויודעת להוסיף עליהם דבר־מה, נשי־אישי, כמו בשיר על רבקה הנקרא "מים ואהבה". זו הזווית המודרניסטית של היחיד, שפע הצבעים שבשיר על האֵם השנייה ויצחק ממלאים את השורות. היא יודעת לכתוב שיר סינגולארי דחוס סמנטית מבלי ליפול.בשיר אחר, "אִשה של פלסטיק ורוד", קיימת מודעות עצמית גבוהה למצב הנפשי־הנשי הצעיר המהדהד את קסם המילים של פנחס שדה: "הַחַיִּים כְּמָשָׁל" הָיָה פּוֹרְנוֹ מֶרֶד לִצְעִירִים, / יְפֵי גּוּפוֹת, צַחֵי פָּנִים. / כְּשֶׁנֶּאֱחַזְתִּי בַּכְּאֵב, בִּתְשׁוּקָה נוֹאֶשֶׁת, / בְּאַכְזָרִיּוּת חוֹרֶקֶת, בַּמִּלִּים וּבִבְשׂוֹרָתָן, / עַד כִּי אוֹנַנְתִּי בְּפִנּוֹת שֶׁל חֲשֵׁכָה כְּבֵדָה / וְאוֹר פָּנַס הַגִּנָּה הֶעֱבִיר בִּי רֶטֶט, / נָשָׂאתִי אֶת אוֹר קִיּוּמְךָ הַמְּשֹׁעָר, / שֶׁהָיָה לִי מָבוֹךְ אָפֵל... מבּעים מעין אלה לא תמצא במקרא, הם של בן־דור עצמה והם של הקוראים הרוצים להיות קשובים לשירתה ואני אחד כזה. כן ירבו ספרים ושירים משלה.