פירות ביאוסים

לֹא אוּכַל לְהִתְעַכֵּב, עָלַי לִקְטֹםעָלִים מֵתִים מֵהָעֲצִיצִיםעָלַי לְהַגְבִּירעַצְמִי וִיסְטֶרְיָה נוֹבֶלֶת בִּן לַיְלָהמָוֶת חֶלְקִי אֵינֶנּוּ רוֹמַנְטִיהָיִיתִי בְּמָקוֹם בּוֹ אָסוּר לוֹמַר לְהִתְרָאוֹתעָלַי לְהִפָּרֵם מִמֶּנּוּ.תִּכְנַנְתִּי לְהֵאָהֵבאֲבָל הַמִּין נִטַּלבַּר מִנַּן.פַּעַם, סָבַרְתִּי, הַטּוֹב לְפָנַיסֻלַּקְתִּי מִן הַגָּן לִקְצֵה חַוָּההָרִים לֹא רֶלֶוַנְטִיִּים, לֹא גְּבָעוֹת, תֵּלמֵגָלוֹמָנִי הוּא הַצֹּרֶךְ לְהַסְפִּיקמְכוֹנַת הַכְּבִיסָה לֹא מַפְסִיקָה לְטַרְטֵראֲנִי רוֹצָה סָלָט עִם טְחִינָה וַחֲבִיתָה עֵרֶךְעַצְמִי מִכָּאן הַכֹּל יִתְנַוֵּן היא משוררת כֵּנה ואמיצה, וגם בוטה בשפתה. היא מעוררת אותך לחשוב בעקבות השירים והמחזורים שהיא כותבת. הספר שלה עוסק בקשרים עם גברים, באימהות, בניתוח כריתה שעברה בעקבות מחלת סרטן השד, במחאה על מעמד האישה בעולם בפרט ובמחאה בכלל. יש לה יכולת לגרום לך, הקורא, לנוע פעמים רבות בחוסר נוחות בכורסתך המרופדת. הוא ספר מעורר, וכשם שהוא מלטף הוא יודע להנחית אגרוף בול בין העיניים. את הזעם הקדוש היא יודעת להפוך לפואטיקה צרופה. הספר ראה אור בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב. עורכת: המשוררת ענה זכריה.