מביטה בעיני השאלות

נוֹלַדְתִּי דַּוְקָא עִם רֹאשׁ יְצוּר נֶחְמָד וּבָרִיא זָחַלְתִּי, הָלַכְתִּי, רַצְתִּי, דִּבַּרְתִּי אִם הֶאֱבִיסוּ אוֹתִי יָתֵר עַל הַמִּדָּה אוֹ בְּאֹפֶן לֹא מֻבְחָן הָיִיתִי מְמֻשְׁמָע לְגוּפִי וּמֵקִיא הַכֹּל [...] "לכתיבה שלי אין חוקים", קובעת גילה פורת בספר שיריה החדש – ומובילה אותנו למסע מרתק מחוץ למסגרות המקובלות של השירה. הכתיבה של פורת אינה משרטטת קו יציב של אני מובחן, כזה או אחר; זוהי כתיבה ש"טורפת" תמונות, ומעמידה, זה אחרי זה, שפע של נופים ומצבי נפש חזקים. כך למשל, בשיר אחד נמצא את הדוברת נכנסת למחלקת 'עשה זאת בעצמך' בחנות 'אֵיס', שם היא מוצאת את "החלקים" ו"כל החלפים" של העצמי, בשיר אחר היא מתכתבת עם השורה הידועה "כל כך הרבה תלוי ב" של המשורר האמריקאי ויליאם קרלוס ויליאמס, בשיר נוסף היא מדברת בשמו של האינסטלטור חיים שהגיע לתל אביב מארגנטינה, בשיר אחר היא מקוננת במלוא הרגש על פטירתו של אביה, וכן הלאה. זהו ספר עשיר בדיוקנאות ובהברקות שיריות, הן בשפה והן עולם השירי, וככזה – זו ברכה גדולה לפואטיקה העברית. (יקיר בן־משה)