אישה בכל אלה

"בערבים היה כותב את סיפור המורה גולדברג. דף נייר על גבי ספר דברי ימי עמנו, וכאילו משנן את ההיסטוריה, שאם הדייר מילשטיין, מתוך סקרנות, או סתם להתבונן, ואז חייב לדפדף בקצב הנכון כאילו שקוע בלימודיו. כָּתַב: אולי בגלל המנהג שלו להתמקם במרפסת האחורית, רובץ בכיסא נוח וקורא, תמיד קורא. גם כתב: להיבדל מכל האחרים, שאר דיירי השכונה, שבדיוק בכיוון ההפוך. להיות שונה. ואמרתי לאימא, להדגיש שנעלה על כל האחרים.""כאחד הצבאים", הפרק הפותח את , זכה בשעתו בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" והשופטים הביעו את תחושתם שהוא חלק מיריעה רחבה יותר. בנימוקיהם הודגש מרקמו הלשוני האחר והכרעותיו התחביריות היוצרות סגנון מרתק ומסקרן שמסמן, מצד אחד, את לשונו של הילד הדובר, בין "לשון דיבור" ל"שפת הנפש", ומאידך גיסא חושף דרגת סגנון גבוהה המשתלבת ב"סביבה הלשונית" של עולם המהגרים המיטלטל בין ה"כאן" ל"שם", בין הדיבור לבין האלם.מהביקורת על ספרו הקודם, :"ספרות בטהרתה. עוזי גדור הוא כמעט סופר חשאי, כותב שדבק לאורך שנים בעקרונות יצירתו הטהורה, במחיר ויתור על קנוניזציה… הקומוניקטיביות מושגת באמצעות שיתוף פעולה בין הכותב לקורא. על הקורא לפענח את קוד האמירה הגדורית ואחר כך לצלול בחברתו פנימה, והכול מובן אז, וחד, ועצוב."-תלמה אדמון, מעריב ספרים