על דרך תמנתה

"לזכור שריק הרחוב.נמשך אל השכונה שלנו, שבצורת חומות, קירות הבתים והגדרות מאבן, מתחברים לקו ארוך שלא תשבור, ורק להתקדם בצל שלו שעושה האור מלמעלה, ירח עגול. לפני כל בית פח זבל או חבית, כתמים שחורים שבולטים על הלבן, עד שבקושי תבחין במי שיושבת מכוּוֶצת לפני הקיר וילד על ברכיה. כתם שחור גם היא.להתפלא שיושבת כאן, ואיך לא עצרה המשטרה, כי אמרו שהרגה בסכין. לא להבין איך כאן ברחוב בשעות הלילה.ולמה עצרתי, עומד מולה. לא יודע אם פקוחות העיניים או סתם קפוא המבט לפנים בלי לראות. שׂער שחור אסוף אל העורף, והשאר ערמת בגדים, להיות מצע לפעוט שישן בשקט. לכי לישון, שמעתי את הקול שלי."סיפור על שכונה שכולה חומות אבן, סיפור על רצח. הוא ספרו השנים עשר של . מהביקורת על ספרו הקודם, :"גדור שייך לשורה זעומה של כותבים טובים באמת… סופרים כאלה מושכים את אש כתיבתם, את המועקה והנואשות מעמקי הבטן ומשורשי הספרות הברנרית. הם מקימים בספריהם את ההוויה הישראלית מתוך הבנה עמוקה וטרגית. הקריסה שהם מתארים היא מהות מוחשת שאין להימלט ממנה."-תלמה אדמון, מעריב ספרים.