זה הדברים : רומאן

המספר של 'זה הדברים' ביקש חופשה של שבוע מעבודתו לצורך משימה שיושבת אצלו "כמו פגיון מחושב ודוקרני" המכוון אל אמו. לשם כך הוא לוקח את אמו החולה, ילידת מרוקו, מבית-האבות שבו היא נמצאת כבר ארבע שנים וכולא אותה, פשוטו-כמשמעו, בביתה הישן, הנטוש – בית "עמידר" זעיר, בקצה הרחוב האחרון של מושבה בלב הארץ, שבו הוא חי כל ילדותו רק איתה, "בלי זיכרון או דמיון על אבא".המשימה שלו נראית כתוכנית שאפתנית של תיקון – להמציא את האם מתוכה, לבטל את "חוסר-הידע של שנים מכריעות" ולהעניק לה "התחלה של ידיעה מחכימה על עבר ועל התרחשות אקטואלית". כך היא תהיה סוף-סוף "האחת שהיתה צריכה להיות". והשלב הראשון יהיה ללמד את האם, שאינה יודעת קרוֹא בשום שפה, לכתוב אותיות של עברית, אות אחר אות.אלא שהשבוע הזה, של הכיתה הפרטית המסוגרת, עטוף איום ומוזרות מראשיתו. האִם בכלל אמורה האֵם לחזור בסופו לבית-האבות? "איש לא ישמע אותה נלקחת בתוך הבית הזה, והאותיות שנדחסות בה כעת יסייעו למלאכתי", אומר המספר בינו לבין עצמו. הוא חרד שמא יעקוב מישהו אחר מעשיו; ושוב-ושוב צצים אצלו משפטים דו-משמעיים מסוג "עוד בחייה אני מחכה למותה".השבוע במחיצת האם אמור להיות חוויה מתקנת גם באשר לזהות הגברית והישראלית של המספר עצמו, לאחר ששתי פרשיות אהבה כושלות, עם אשה ועם גבר ילידי-הארץ, לימדו אותו ש"הגברים והנשים משתווים אצלי בגלל חינוך הבית שלה, שיָדע לעשות מחיקה של ניגודי המינים".אבל האם מפתיעה את המספר ואת קוראיו כאחד, ופורצת – מיד בהתחלה – בסיפור פתלתל על ילדה-נערה-אשה בשם מָחָה, הנודדת בעל-כורחה במרוקו ובאלג'יר. דומה שהיא רוקמת תכסיסים רק כדי להשהות את משימתו של בנה, והסיפור הדרמטי שלה הוא חלק בלתי נפרד מן המתח הנשמר בספר הזה לכל אורכו.'זה הדברים' הוא ספרו הרביעי של ברדוגו, והנועז ביותר עד כה. ברדוגו שב ומתגלה בו כאחד הקולות המקוריים והמפעימים ביותר בסיפורת של דור המספרים האחרון. מאוד אהבתי והתרגשתי מהספר. סיפור על אם פרימיטיבית, שאינה יודעת קרוא וכתובאך חכמה, חזקה ושרדנית. הדיאלוג בין האם לבן, הסיפור השחרזדי שהיא מספרת לומרטיטים וחודרים עד עמקי הנפש. השפה הייחודית של האם מוסיפה אמינות לדמותה וצובעתאת הספר בצבע ייחודי. ספר שהוא הישג ספרותי גדול. התרשמתי מאוד גם מ'ותכתבואהובתנו' ספרה השני של אמונה אלון. ספר מלא באנושיות, בחמלה ובאהבה". (יהודית רותםגלובס, אוגוסט 2010"זה הדברים", כמו ספריו הקודמים של םמי ברדוגו, יוצר אווירה דחוסה ואינטימית. שיבושי השפה והיחסים המורכבים שבין האם לבנה הופכים אותו לרומן מעניין ומטריד" (דפנה שחורי, ישראל היום, יולי 2010)"הישג של ממש" (מיכל פלד פליישר, כלכליסט, יולי 2010)"מה שהתחיל כמעשה אונס ספרותי ולכן ייחודי ומעניין מתפתח להמצאת שפה כובשת וסופחת מחמאות... טעם המוזר,המבולבל והמסקרן של הפתיחה מועם בהדרגה על ידי העברית האחרת, העממית, המקסימה.  למרות מאמצי ההינתקות, גם הבן, ובוודאי האם, עוסקים בכאבי הזכרון, בעוולות וקיפוחים ובבידול  ונידוי, כך שבסופו של דבר, ׳זה הדברים׳ הוא ספר מעניין, עשיר ומורכב..."יאיר גרבוז, ידיעות אחרונות, אוגוסט 2010אריק גלסנר כבר התרגז מראש מהמניירות הקבועות של סמי ברדוגו (העילגות המכוונת, ההנגדה בין הישראליות למרוקאיות). אבל אז בא הסיפור, וכבש אותו...זה סיפור קודר על ילדה שלמדה שכוונותיהם הטובות של המבוגרים כלפיה אינן מחזיקות מעמד,ושעליה ללמוד לסמוך על עצמה בלבד.על רקע חיי היהודים במרוקו, בתיאור של  החיים שם שאיני זוכר בספרות הישראלית כדוגמתו לפירוט ובו זמנית לתחסכוניות אלגנטית, בעברית משובשת באופן חושני, מסופר כאן סיפור מוסר חריף, דיקנסי באופיו, על יתמות, נדודים ובדידות.אריק גלסנר, מעריב תרבות, אוגוסט 2010