ערפל. [תרגם יוסף רובין]

אאוגוסטו פרס הוא אינטלקטואל חולמני, בן עשירים חסר מעש, המתחבט בכנות קומית בשאלות היסוד של המטפיזיקה ובראשן השאלה ההמלטית בדבר קיומו שלו. כשהוא מניח לעצמו מבלי משים להתאהב באאוחניה, מורה לפסנתר יפה וגחמנית, דומה כי חייו מקבלים כיוון ותכלית. אבל ככל שהדברים הולכים ונעשים ממשיים, כן הם הולכים ומסתבכים: הגיבור האומלל אף יופיע בפתח לשכתו של המחבר, דון מיגל דה אונמונו, רקטור אוניברסיטת סלמנקה, מתוך כוונה לדון עמו בשאלת ההתאבדות, וייאלץ תחת זאת להתעמת עם מעמדו כדמות בדויה. ערפל (שראה אור בראשונה ב- 1914) מתכתב כמעט בכל עמוד עם דון קיחוטה שקדם לו בשלוש מאות שנה, אך גם מטרים כמה מן הנושאים העתידים לעמוד כעבור עשרות שנים במרכז הדיון על הפוסט מודרניזם. לקורא העברי ניתנת ההזדמנות לחוות את אחת מיצירות המופת המבריקות והאהובות ביותר של המודרניזם הספרדי – מהמעטות יחסית שקנו להן מעמד בספרות האירופאית בכלל – בתרגום חדש של רמי סערי.