בנפש חסרה

מאת זוכה פרס מאן־בוקר לשנת 2014 1841. במושבת העונשין המרוחקת בארץ ואן דיאמן, יושבת ילדה אבוריג‘ינית יחפה לבושה בשמלת משי אדומה לפני הצייר המצייר את דיוקנה. קוראים לה מת‘ינה והיא בתם המאומצת של מושל האי, סר ג’ון פרנקלין, ושל אשתו, ליידי ג‘יין, ומושאו של ניסוי שאפתני ביותר בתרבות האנושית, ניסוי המתיימר לקבוע האם ניתן להחיל את המדע, הנצרות וההיגיון במקום שבו שולטים הפראות, האימפולסיביות והתשוקה. רבע מאה חולפת. במקום כלשהו בקוטב הצפוני, נעלם סר ג‘ון פרנקלין ואיתו כל אנשי צוותו ושתי הספינות שאיתן יצא למסע שנועד למצוא את המעבר הצפון־מערבי האגדי. כשמגיעות שמועות על קניבליזם מצוותים שיוצאים לחפש אחרי סר פרנקלין ואנשיו, מתחלחלים אזרחי אנגליה וביניהם גם הסופר הידוע ביותר של התקופה, צ‘רלס דיקנס. בהמשך, הופך דיקנס את סיפור מסעו של פרנקלין, לסיפור שבאמצעותו הוא מנסה לחקור את מעמקי נשמתו הקפואים. באמצעות שזירת חייהם של אנשים שונים זה לזה בצל מאורעות וטרגדיות בלתי צפויים, בוחן פלנגן ברומן יוצא הדופן הזה שלו, בנפש חסרה, את הדרכים השונות שבהן מעצבת התשוקה - ושלילתה - את חיינו “פלנגן חוקר ביסודיות את התשוקה האנושית ואת המחיר שמשלם מי שמנסה להתכחש לה, וכן את חשיבותה וכוחה בעיצוב התנהגותם של בני האדם.”    - ניו יורקר “הרומן נע על פני שתי יבשות ושלושה קווי עלילה שונים באופן מדויק וברור. פלנגן יודע שגם התשוקה החזקה ביותר היא חסרת סיכוי אל מול הגורל. הגרסה העגמומית והיפהפייה הזאת שלו לנושא אוניברסלי כל כך הופכת את ‘בנפש חסרה’ לאחד הרומנים המשובחים ביותר.”    - הסאן הרלד “זהו ספר מדהים ממש , הטוב ביותר שקראתי השנה, וקשה לי לחשוב גם על טוב ממנו בשנה שלפני כן.”    - הסנדיי טסמניאן “בשפתו הדחוסה והפואטית מצליח פלנגן לשים את האצבע על דבר מה הקיים בכל חוויה אנושית, מעל ומעבר לפרטים היסטוריים והבדלים תרבותיים: “כיצד זה נשללת מאיתנו האהבה,” [...] וכיצד מתברר לנו פתאום שהיא מושטת לנו, על כל ייסוריה וכאבי הלב שהיא מזמנת לנו.”    - הגרדיאן