אוי מתוקים שלנו

דני הראל רצה חיים נורמליים. אז הוא רצה. מי שרוצה חיים נורמליים צריך לחשוב על זה לפני שהוא נולד להורים מטורפים לא פחות ממנו או מתאהב באישה נשואה שיוצאת מדעתה, ולפני שאלוהים, החבר הדמיוני מהגיהינום, בוחר להתגלות דווקא אליו ולהציע לו עיסקה שקשה לסרב לה. "", הרומן השני של רוגל אלפר, מעלה את הספרות הישראלית על רכבת-הרים, ובדרך, בין נפילה לתהום לזינוק לפסגה, הוא הופך למקום מסוכן מאוד שבו דמויות מחליפות זהויות כמו תחתונים ומתות כמו זבובים בתאונות עבודה מצערות, למעין תוכנית ריאליטי שגיבוריה ננטשו על המסך ללא במאי או מפיק, למרחב וירטואלי שיצא מכלל שליטה, ובעיקר לדרמה סוחפת, יצרית ועצבנית, החודרת אל מעמקי תחושת היתמות הישראלית. הקצב הדחוס וחסר הנשימה שמקפיץ את הספר וגיבוריו הכמהים לאהבה אינו פוגע בחדוות הקריאה אלא להיפך - מעצים ומעשיר אותה. בכתיבה משוחררת להפליא, שאין לה אלוהים ויש לה אלוהים, ויש בה תשוקה וזעם ומיומנות של סופר שמלהטט בכל חוטי העלילה, נוגע רוגל אלפר בעצבים החשופים של כולנו, ומתברר שיש לנו די והותר עצבים לגעת בהם.