חופן של ערפל

מהדורה חדשה לרומן שרבים מן הקוראים זוכרים בגעגוע. סיפור אהבתם הנוגה של רמזי וסוהאם מתרחש על רקע בגדאד הסוערת, בימים שקדמו למלחמת 1948. ביד אמן חושף לראשונה סמי מיכאל את המציאות שהתנסתה בה הקהילה היהודית בבגדאד, מציאות רבת-תהפוכות של צעירות וצעירים – יהודים, מוסלמים ונוצרים – שכנגד כל הסיכויים שאפו לכונן עיראק ליבראלית והומנית. במבט היסטורי חד ומופכח מיכאל מגולל את קורותיה של הקהילה היהודית העתיקה ערב חיסולה. בדרכו האופיינית הוא מנפץ סטריאוטיפים, ובתוך כך מקעקע את התמונה הפשטנית של יחסי יהודים-ערבים בעיראק, שנחרתה באופן מעוות בזיכרון הקולקטיבי הישראלי, ונותן לה מבע חדש.  כבכל יצירותיו, גם כאן בולטת שפתו הייחודית של מיכאל – שפה עשירה וציורית עם עולם דימויים המיוחד רק לו. מיכאל ידוע בכתיבתו הריאליסטית, בגישתו ההומניסטית לעולם, במסריו הנועזים וביכולתו לתאר מצבים ומעמדים אישיים וקבוצתיים באופן משכנע ונוקב. חדירתו אל הרבדים הפסיכולוגיים, האינטלקטואליים, החברתיים, הפוליטיים והלאומיים עשתה אותו ליוצר מעניין ומאתגר מאין כמוהו.  גישתו השוויונית של מיכאל אל בני-אדם שונים ויכולתו לחשוף אותם באופן הדרגתי ולהעמידם בסופו של תהליך מול מראה, שדרכה הם מתוודעים אל עצמם ואל זולתם, תוך גילוי יחס של חמלה כלפיהם המהול בהומור דק, מאפשרים לקורא לגעת בגיבוריו ולהזדהות עם מאווייהם, חלומותיהם, מאבקיהם, דחפיהם, עיקשותם וגם ותרנותם. דרך גיבוריו מתוודע הקורא למהלכים היסטוריים בעלילה מרוכזת ומכשפת, המשקפת יריעת חיים מרתקת. אם אחד מתפקידי הספרות הוא חישוף האמת על יופיה וכיעורה, מיכאל עושה זאת בהצלחה מרשימה. -------------------------------------  מן הביקורת: "עשרות ומאות חוקרים וספרי מחקר ותוכניות לימודים בבתי-ספר אינם שקולים בחשבון התרבותי העמוק כנגד חופן של ערפל. בית-דין של אדם אחד, המנחיל בכישרונו ובאמת שבלבו תקופה, עולם שלם, לבני דורו ולבאים אחריו".  -הארץ, 1979. "ספר זה אינו שייך למעגל צר האופקים של הסיפורת הישראלית של העשור האחרון. אחד ההישגים הספרותיים של המחבר הוא ההתייחסות לתקופת מלחמת השחרור, שכמעט כולנו התרגלנו לראותה במתכונת אחידה, נקייה, צודקת והירואית, כתקופה שמתגעגעים אליה. תקופה זו מתוארת בספר מנקודת מבט חיצונית ומרוחקת. מלחמת השחרור עוברת הזרה והגחכה כאחד, המשותפות להזרה של ויקטור שקלובסקי ולאפקט הגיבור של ברכט".  -דבר, 1980. "מעטים הרומנים הישראליים המוכרים לי, שיש בהם פרקים המצליחים לתאר ערבים כבני אדם." -מחברות לספרות, חברה וביקור, 1980.